הפגנה

הפגנות מתרחשות בישראל חדשות לבקרים והפכו לחלק מהשיח היומיומי שלנו, אך האם ידעתם שזכות ההפגנה היא זכות יחסית חדשה בהיסטוריה? למעשה, הביטוי “demonstration” הומצא רק במאה ה-19. דווקא המילה “הפגנה” כבר הייתה קיימת בעברית שנים רבות. “הפגנה” מגיעה אלינו מן התלמוד, שנכתב בין המאה ה-3 למאה ה-5 לספירה על ידי חכמינו ז”ל בבבל ובארץ-ישראל. מה לתלמוד, שעוסק בהלכה וברעיונות דתיים, ולהפגנה? האם חז”ל יצאו להפגין? ואם כן, מדוע? יצאנו בעקבות סיפורה של המילה “הפגנה” במקורותינו.

ההפגנה היהודית הראשונה

ההפגנה היהודית המדוברת נמצאת בסיפור שמופיע במסכת תענית בתלמוד על גזרות השמד שגזרו קיסרי רומא על היהודים:

פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיְּחַלְּלוּ שַׁבָּתוֹת. מָה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ וַחֲבֵרָיו? הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ. אָמְרָה לָהֶם: עִמְדוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה. הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה, אָמְרוּ: אֵי שָׁמַיִם! לֹא אַחִים אֲנַחְנוּ, לֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ, לֹא בְּנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ? מָה נִשְׁתַּנֵּינוּ מִכׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִין עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת?!

מחאתם של רבי יהודה בן שמוע וחבריו עוררה הדים והזדהות ברחבי האימפריה, וכתוצאה מהלחץ הציבורי נאלצה מלכות רומא לבטל את הגזירות כנגד היהודים. כך הפך יום המחאה ליום טוב.

בחזרה לעתיד: מחאה נגד השלטון

סיפורנו עדיין לא שלם וצריך לקפוץ לתחילת המאה ה-20, כאשר חודשה המילה בשפה העברית. שנת 1900 הייתה תקופה של שינויים חברתיים ותרבותיים משמעותיים בארץ ישראל, שנה של התחדשות השפה ובניין הארץ, אבל כל זה לא היה מנותק ממגע עם תרבויות מערביות. לפיכך, העיתונאי והחוקר שמעון מנחם לזר טען שצריך למצוא מילה שמתארת את המילה הגרמנית “דמונסטריישן” (דעמאנסטרירען בניב היידי). לזר הציע לחפש פתרון בתוך השפה העברית עצמה, תוך שימוש במקורות קדומים, כמו למשל התלמוד. במקרה, המילה “הפגנה” אכן מופיעה בתלמוד, בסיפור גזרות השמד, במשמעות שהיא ככל הנראה דומה להפגנות של תחילת המאה העשרים, וכך נבחרה המילה בעברית.

אבל המילה “הפגנה” היא מילה בשפה הארמית. היא לא מופיעה בתנ”ך ולכן בסיפור על מחאתם של חז”ל כנגד רומא, הפרשן רש”י נדרש להסביר ולפרש אותה. לפי רש”י, המשמעות של המילה הפגינו היא “צעקו”: “כך מתרגמינן בתהלים – כל לשון שועה וצעקה לשון פגינה“. כלומר, השורש פג”ן בארמית משמעותו בעברית היא צעקה ותחנונים.

אז האם פגינה היא כל צעקה שהיא או דווקא כזאת שמשמשת למחאה או לקריאה לעזרה? הוכחות למשמעות הספציפית של זעקה אפשר למצוא בתרגומים אחרים לארמית, כמו למשל בתרגום יונתן לפסוק בספר דברים כב, על הנערה המותקפת,”צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ”. ובארמית: “פגנת עולימתא דמיקדשׁא, ולא אזדמן פריק לה”. הוכחה נוספת נמצאת בתרגום הארמי למגילת אסתר. הפסוק “וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ”, המתאר את תחינתה ומחאתה של אסתר למלך אחשוורוש להציל את עם ישראל מגזירת המן, מתורגם כך לארמית: “‏ואוסיפת אסתר ומלילת קדם מלכא, ונפלת קדם ריגלוי ובכיאת ופגנת ופייסת ליה”.

מחדש השפה שהפגין נגד ההפגנה

המילה “הפגנה” היא דוגמה למילה בעברית שהוצעה ונטמעה בשפה שלנו לאחר שנעשה בה שימוש שוב ושוב בעיתונות ובספרות בשל הרלוונטיות שלה, אבל זה לא קרה בלי התנגדותו של אליעזר בן-יהודה שהעדיף לחדש מילה אחרת במקום המילה “הפגנה”: “מִזְהָרָה”. בעיתונו “האור”, הוא הציע לחדש מילה שקרובה יותר לערבית. קהל הקוראים ככל הנראה לא הפגין התלהבות רבה, והיתר היסטוריה.