טיול מעבדות לחירות: הכניסה לארץ המובטחת

עם שלם עומד על קו המים. זקנים שזוכרים את מצרים, צעירים שנולדו במדבר, נשים נושאות תינוקות וילדיהן לצידן. מאחוריהם ארבעים שנה של חול לוהט, עמודי ענן ואש ותלאות הדרך. לפניהם, הנהר הגועש והחום של עמק הירדן. בשיא האביב, כשהשלגים מהחרמון מפשירים, הירדן אינו נחל רגוע אלא מפלצת של מים שוצפים שעולה על גדותיה. במושגים של העולם העתיק, זהו מחסום בלתי עביר. קיר של מים המפריד בין גלות למולדת.

אבל אז, ברגע אחד, מתרחש הבלתי ייאמן. השאון הגדול של הזרם נדם. מצפון, ליד העיר אדם, נערמים המים כחומה אדירה, ומדרום, האפיק מתרוקן. בלב הנהר שנחשף פתאום, על האדמה הלחה שטרם התייבשה, צועד עם שלם אל ייעודו. זהו נס בקיעת הירדן.

רגע הכניסה לארץ ישראל הוא אחד מרגעי השיא הדרמטיים בתולדות עמנו. זהו סיפור על מנהיגות חדשה של יהושע בן נון, ועל ההתנחלות הראשונה בארץ האבות. היום נצא למסלול שבו נחצה את הנהר ונטפס לתצפית על הערבה, בעקבות צעדיהם הראשונים של בני ישראל בארץ.

תחנה 1: קאסר אל יהוד – נס בקיעת הירדן

סוג המסלול: סיור קל באתר מונגש.

משך הביקור: כ-45 דקות.

מה לשים ב-WAZE? קאסר אל יהוד.

איך מגיעים? האתר נמצא על כביש 90, צפונית לים המלח. יש שילוט ברור.

חשוב לדעת: הכניסה לאתר היא ברישום מראש בלבד דרך אתר רשות הטבע והגנים או טלפונית למוקד רשות הטבע והגנים: 3639* או 02-6504844

מומלץ להזמין מקום מספר ימים מראש, במיוחד בסופי שבוע.

הכניסה ללא תשלום בשעות הפעילות: ימים א'–ה' ושבת: 08:00–16:00, ימי שישי וערבי חג: 08:00–15:00.

כשהנהר עצר את נשימתו

כאן, לפי המסורת, עברו בני ישראל את הירדן בדרכם מהגלעד. הפסוק מספק כתובת מדויקת:  "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד בָּאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן" (יהושע ג, טז). "אדם העיר" מזוהה כיום עם גשר אדם, כ-35 קילומטרים צפונית לנקודה שבה עבר העם. למה דווקא שם? באותו קטע של הנהר עוברים צוקי חול תלולים שידועים כנוטים להתמוטט ברעידות אדמה. ואכן, לאורך ההיסטוריה (ב-1267 וב-1927) קריסות כאלה חסמו את הנהר לשעות. בעוד הסכר נוצר הרחק בצפון, האפיק מול יריחו התרוקן בדיוק ברגע הנכון, ופתח לעם שלם דלת יבשה לארץ המובטחת.

השם "קאסר אל יהוד" (בערבית: מצודת היהודים) משמר בתוכו זיכרון עתיק. השם "קאסר" ניתן בשל מבנה המנזר היווני-אורתודוקסי המרשים שנראה מרחוק כמו מבצר מדברי. המילים "אל יהוד" משמרות את המסורת המקומית על בני ישראל שחצו כאן את הנהר תחת הנהגת יהושע. כך הפך המקום ממעבר טבעי בנהר לנקודה המזוהה עם רגע הכניסה הביתה.

המקום מיוחס כנקודה שבה התרחשו גם אירועים נוספים: לפי המסורת, כאן בדיוק חצו את הירדן אליהו הנביא ואלישע, ומכאן עלה אליהו ברכב אש השמיימה.

הנוצרים מאמינים שזהו "בית עניה מעבר לירדן", המקום שבו הטביל יוחנן את ישו, ולכן האתר הוא אחד משלושת האתרים הקדושים ביותר לעולם הנוצרי.

שדה המוקשים שהפך לפארק

עד יוני 1967, המקום היה תחת שלטון ירדני. הירדנים ביצרו את האזור והקימו מערך בונקרים לאורך הירדן. במלחמת ששת הימים, כוחות צה"ל – חטיבת "הראל" וחטיבה 405 – פרצו מירושלים מזרחה. האזור נכבש בתוך ימים בודדים כשהירדנים נסוגו בבהלה מזרחה. במשך עשרות שנים – מ-1967 ועד 2011 – האתר היה סגור לציבור ונחשב לשטח צבאי סגור מוקף במוקשים, בשל היותו קו הגבול הרגיש עם ירדן. רק לאחר מבצע הנדסי מורכב לפינוי המוקשים ופתיחת ציר גישה בטוח הונגש האתר מחדש.

היום, כשעומדים על דק העץ מעל המים, אפשר לראות במרחק מטרים ספורים את הצד הירדני ולהיווכח שגם מים שסערו וגעשו יכולים לזרום בשלווה ושקט.

הנסיעה לנקודה הבאה עוברת בדיוק לאורך מסלול ההתקדמות המשוער של בני ישראל: מהנהר, דרך הערבה הפתוחה, לכיוון "ערבות יריחו". מצד שמאל רואים את הרי השומרון ומצד ימין את הרי הגלעד שבעבר הירדן, מה שממחיש את מרחב התמרון של יהושע וצבאו.

תחנה 2: אתר ה"גלגל" – התחנה הראשונה בארץ

סוג המסלול: הליכה קלה.

משך הביקור: כ-45 דקות.

מה לשים ב-WAZE? "גלגל ארגמן" או "אתר כף הרגל ארגמן".

איך מגיעים? נוסעים צפונה על כביש 90 (כביש הבקעה). האתר המשוחזר נמצא ליד מושב ארגמן, אך המרחב כולו שבין יריחו לירדן הוא ה"גלגל" המקראי.

מרחק מהנקודה הקודמת: כ-23 דקות נהיגה.

חשוב לדעת: מומלץ לבקר בשעות הבוקר או אחה"צ בשל החום הכבד באזור.

גלילת החרפה וגל אבנים

כאן בגלגל התרחשו האירועים המכוננים הראשונים: כאן ערכו יחד ברית המילה המונית לכל הדור שנולד במדבר שבעקבותיה נקרא המקום "גלגל": מלשון "גלותי (הסרתי) את חרפת מצרים מעליכם" (יהושע ה, ט). ככל הנראה שמו של המקום, משורש "גל", נובע מהצורה המעוגלת של המתחם. ובמקרא מוזכרים לפחות שלושה אזורים גיאוגרפיים שונים שבהם קיים אתר מסוג גלגל.

הפעולה הראשונה של יהושע בגלגל הייתה הקמת גל אבנים: "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל" (יהושע ד, כ). למה 12? כנגד 12 השבטים. במשך דורות חיפשו חוקרים את 12 האבנים של יהושע. למרות שלא נמצאו אבנים עם כתובת רשמית, האזור מלא בשרידי מבנים המכונים "גִלְגָלִים" – מעגלי אבנים גדולים ששימשו להתקהלות חגיגית עשויים מאבני גיר וצור גדולות שאינן שייכות גאולוגית לקרקעית העמק אלא הובאו מאזור הנהר – עדות אילמת למאמץ הקבוצתי של העם להנציח את רגע הכניסה ולקבוע בעלות על הקרקע.

"רגל" שאפשר לעלות אליה

אחת התגליות המרגשות ביותר בארכיאולוגיה של ארץ ישראל נמצאה כאן, והיא שייכת לפרופ' אדם זרטל ז"ל. זרטל גילה בבקעת הירדן סדרת אתרים, ובהם ה"גלגל", הבנויים בצורה מדויקת של כף רגל אנושית עצומה באורך מאות מטרים המוקפת בחומת אבנים נמוכה.

למה כף רגל? בעולם העתיק, דריכת כף רגל סימלה בעלות וריבונות. כשעומדים בתוך ה"סוליה", קל לדמיין אלפי אנשים מתאספים כאן, במקום שבו הוקם המשכן בפעם הראשונה על אדמת הארץ, וחוגגים את הפסח הראשון תחת שמי הבקעה. הקשר הלשוני: המונח "עלייה לרגל" מגיע בדיוק מכאן – העם היה עולה פיזית לתוך מתחם ה"רגל" בגלגל כדי לחגוג. המילה "רגל" סימלה ככל הנראה לא רק את הרגליים הצועדות, אלא את המבנה הפיזי של האתר שאליו הגיעו.

הגלגל היה גם "מחנה האם" – המפקדה שממנו יצא יהושע לכיבוש יריחו והעי ואליה חזרו הלוחמים לאחר הקרבות. המקום מסמל את המעבר מחיי נדודים ונסים לחיי מעשה, עבודת אדמה ולחימה.

זהו לב המסלול – הנקודה שבה בני ישראל "הורידו את הנעליים" והרגישו בבית. זהו גם המקום להפעיל את השיר "את עיניך שא מזרחה" (שנקרא גם "בשערייך יריחו") של יורם טהרלב שהלחין אורי קריב בביצוע להקת פיקוד מרכז, ולהתחבר לפזמון החוזר:

"את עיניך שא מזרחה

ומולך שוקטת נחה

ארץ הבקעה על שתי גדותיה

את עיניך שא מזרחה

ותראה איך היא צומחת

ועולה מתוך אלפי אלפי שנותיה".

האזור שבו אתם עומדים הפך ל"ארץ המרדפים" לאחר מלחמת ששת הימים. חוליות מחבלים ניסו לחצות את הירדן בדיוק בנתיב שבו עברו בני ישראל לפני אלפי שנים. ב-1968, צפונית לאתר הגלגל, נערך מרדף קשה אחרי מחבלים. מפקד החטיבה, אל"מ אריה רגב, וסרן גד מנלה נפלו בקרב פנים אל פנים. על שמם נקרא מושב ארגמן (ראשי תיבות: ארג – אריה רגב + מן – מנלה) שנמצא במרחק דקות נסיעה מכאן. כך הפך המקום שבו נכנסו לראשונה לארץ, למקום שבו הגנו עליה – שוב ושוב.

תחנה 3: מצפה יריחו – המצור, השופרות והחומות שקרסו

סוג המסלול: תצפית רכובה עם הליכה קצרה לנקודת הנוף.

משך הביקור: כ-45 דקות.

מה לשים ב-WAZE? מצפה יריחו (תצפית נוף).

מרחק מהנקודה הקודמת? כ-37 דקות נהיגה.

איך מגיעים? חוזרים דרומה על כביש 90 ופונים ימינה לכביש 1 (לכיוון ירושלים). עולים בפיתולים עד ליישוב מצפה יריחו וממשיכים לפי השילוט לתצפית המשקיפה על ואדי קלט.

חשוב לדעת: התצפית מומלצת במיוחד בשעות בין הערביים. אפשר לראות מכאן את יריחו, את הרי מואב, בקעת הירדן וים המלח.

שומרת השער להר

מהמרפסת הטבעית בגובה של מאות מטרים מעל פני הים, נפרסת מולכם זירת הקרב הראשונה: יריחו. כאן אפשר להבין מדוע היא נקראה "מנעולה של ארץ ישראל". העיר המבוצרת שלטה על המעיינות וחסמה את המעבר להר, ויהושע ידע שבלעדיה אי אפשר להתקדם. כאן התרחש נס נפילת החומות לאחר שבעה ימי הקפת העיר ותקיעת שופרות.

כשמביטים מהתצפית למטה אל יריחו ורואים נווה מדבר ירוק ופורה בלב המדבר הצהוב, מבינים את המשמעות של "ארץ זבת חלב ודבש" שנגלתה לנגד עיני בני ישראל המותשים.

המלחמה הפסיכולוגית הראשונה בהיסטוריה

סיפור כיבוש יריחו הוא אחד המוזרים בתולדות המלחמות. במקום סולמות, ניגוח חומות או מצור של רעב, בני ישראל מצטווים לבצע "מצעד צבאי": שש פעמים, פעם אחת ביום, מקיף העם את העיר בדממה מוחלטת, כשרק קול שופרות הכוהנים נשמע.

ביום השביעי: שבע הקפות רצופות, ובסיומן – תרועה גדולה של כל העם. התוצאה: "וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ" (יהושע ו, כ). החומות לא נפרצו מבחוץ, הן קרסו לתוך עצמן.

בחפירות ארכיאולוגיות בתל יריחו (תל א-סולטאן) נמצאו שרידי חומות עתיקות שקרסו באלימות. חלק מהחוקרים רואים בממצאים אלה אישור לסיפור המקראי. למרות שיש ויכוח בין ארכיאולוגים לגבי התיארוך המדויק, הממצאים הפיזיים של חומות שקרסו תחתיהן הוא עובדה בשטח – בדיוק כמתואר בטקסט המקראי.

לאחר הניצחון, יהושע השביע את העם בקללה חמורה: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ" (יהושע ו, כו). הוא רצה שהעיר תישאר חרבה כעדות לנס. הקללה הזו החזיקה מעמד מאות שנים, עד ימי המלך אחאב, אז ניסה חיאל בית האלי לבנותה מחדש ושילם על כך במות בניו, בדיוק כפי שניבא יהושע.

קפיצה לתש"ח: יריחו במלחמותינו

במלחמת העצמאות בשנת 1948, יריחו הייתה העיר היחידה שלא הותקפה על ידי צה"ל. היא שימשה הבסיס הלוגיסטי המרכזי של הלגיון הירדני בדרכו לירושלים. ב"וועידת יריחו", שהתקיימה בעיר בשנת 1948, הכריז המלך עבדאללה הראשון על סיפוח יהודה ושומרון לממלכתו.

במלחמת ששת הימים ב-1967, חטיבת "הראל" וחטיבת השריון 405 פרצו מהר אדר ומאזור ירושלים מזרחה. בניגוד למצור של יהושע שנמשך שבוע, יריחו המודרנית נפלה כמעט

ללא קרב ב-7 ביוני. הירדנים נסוגו בבהלה מזרחה לעבר גשרי הירדן, ויריחו נכבשה בתוך שעות בודדות.

היום, יריחו היא עיר תחת שליטה מלאה של הרשות הפלסטינית (שטח A). היא נחשבת לאחת הערים העתיקות בעולם המיושבות ברציפות. במבואות העיר אפשר לראות מבנה גדול ונטוש – זהו קזינו "אואזיס" שנבנה בסוף שנות ה-90 כחלק מהסכמי השלום, ונסגר עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. הוא עומד שם כעדות אילמת לניסיון להפוך את "עיר התמרים" למרכז תיירות בינלאומי.

מהתצפית במצפה יריחו אפשר לראות את הניגוד בין יריחו המודרנית לבין תל יריחו (תל א-סולטאן) אתר המורשת העולמית שבו נמצאו החומות המקראיות.