קברו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בהר מירון הוא האתר היהודי שמושך אליו את מספר המבקרים הגדול ביותר בישראל מדי שנה, שני רק לכותל המערבי. והם מגיעים מכל המגזרים ומכל הקצוות, דתיים וחילונים כאחד – כולם עולים להר אחד כדי להתחבר לדמותו.
רשב"י, שאליו מיוחסת כתיבת ספר הזוהר, נודע כאיש תורת הסוד ומוכר לרבים דרך סגולות וסיפורי פלא שמיוחסים אליו. אך כשצוללים אל המקורות התלמודיים מתגלה דמות מורכבת הרבה יותר. הינה כמה מהסיפורים המכוננים על אודותיו, שמלמדים על דמותו של אבא, פוסק הלכה ומנהיג בעל שיעור קומה.
1. לא רק סוד: פוסק ההלכה
למרות הזיהוי שלו בעיקר עם עולמות הקבלה והנסתר, רשב"י היה עמוד תווך בעולם ההלכה. הוא היה אחד מחמשת תלמידיו הגדולים של רבי עקיבא ששיקמו את עולם התורה לאחר החורבן, ושמו מוזכר מאות פעמים במשנה ובתלמוד. עדות לעוצמתו היא העובדה שלמרות שהשם שמעון היה נפוץ מאוד, בכל מקום במשנה שבו כתוב השם "רבי שמעון" סתם, ללא שם אביו, הכוונה היא תמיד אליו. הכלל ההלכתי "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" הפך לביטוי שגור, המעיד על כך שפסיקותיו היו קשובות למציאות החיים המורכבת ולמצבי קיצון שבהם הציבור זקוק להקלה וחסד.
2. ללא מורא: העימות החזיתי עם רומא
רשב"י פעל בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני וכישלון מרד בר כוכבא – אחת התקופות הקשות בתולדות העם היהודי. בעוד חלק מחבריו ניסו למצוא דרך של פשרה עם השלטון הרומי, רשב"י סירב לשתוק. בדיון מפורסם המתואר בגמרא, כאשר שיבחו חכמים אחרים את המותרות והשכלולים שהביאו הרומים לארץ – השווקים, הגשרים והמרחצאות – רשב"י הטיח בהם את האמת שלו: "כל מה שתיקנו – לא תיקנו אלא לצורך עצמם". הוא טען שהגשרים נועדו לגביית מכס עבור הרומאים והמרחצאות לפינוק עצמי. הביקורת הזו עלתה לו ביוקר – השלטונות גזרו עליו מוות, והוא נאלץ להימלט ולהיעלם מהעין הציבורית למשך שנים ארוכות.
3. הישרדות: ניצול הזמן לגדילה בתורה
המנוסה של רשב"י ובנו אלעזר הסתיימה במערה קטנה בגליל. שם, מנותקים מהעולם, הם התקיימו במשך 13 שנה על חרובים ומים בלבד, שנמצאו שם עבורם בדרך נס. כדי לשמור על בגדיהם היחידים שלא יתבלו וייקרעו, הם פיתחו שיטה מעשית: הם פשטו את בגדיהם, התכסו בחול עד צווארם בזמן הלימוד, ולבשו אותם רק בזמן התפילה. שנים של לימוד בלתי פוסק מתוך התבודדות טוטאלית, ללא גירויים חיצוניים, הפכו את רשב"י למקור אדיר של חוכמה וסוד, אך גם יצרו פער עצום בינו לבין המציאות היומיומית של החברה באותה עת.
4. היציאה הכפולה: השיעור הגדול בסובלנות
כשיצא רשב"י מהבידוד הממושך במערה, הוא יצא אל עולם שוקק חיים. הוא ראה אנשים חורשים וזורעים, עוסקים בעמל יומם, והתקשה לקבל זאת: "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?". לפי הסיפור, מבטו הקפדני פגע בכל מקום שבו הסתכל והעלה אותו באש. אז יצאה מהשמיים בת קול ושאלה: "להחריב את עולמי יצאתם?". רשב"י ובנו נאלצו לחזור למערה לשנה נוספת – תקופה שבה למד רשב"י להכיל את המורכבות של העולם האנושי ומציאותו החומרית. כשיצא בפעם השנייה, הוא כבר פעל כדמות מרפאת ומפייסת, המבינה כי העמל היומיומי הוא חלק בלתי נפרד מהקיום.
5. "יום שמחתי": המהפכה של ל"ג בעומר
במסורת היהודית, יום פטירה של צדיק הוא בדרך כלל יום של תענית ומספד. רשב"י שינה את המשוואה. על פי המסורת, הוא ביקש מתלמידיו שיום הסתלקותו לא יהיה יום של אבל, אלא של שמחה גדולה – הילולה. הוא כינה את היום הזה "יום שמחתי", משום שבו הנשמה משלימה את תפקידה ומתאחדת עם מקורה. התיאור המרתק ביותר על רגעיו האחרונים מופיע בספר הזוהר, שם מסופר כי ביום פטירתו אפפה אש עוצמתית את ביתו בזמן שלימד את סודותיו האחרונים, עד שאיש לא יכול היה להתקרב. האש סימלה את האור הרוחני שנחשף באותו מעמד. זהו המקור למסורת המדורות של ל"ג בעומר: הלהבות שאנו מדליקים הן זכר לאש שבישרה לעולם על הסתלקותו של רבי שמעון וסמל לאור שהפיץ בעולם.
6. הדרמה המשפחתית: הבן שבחר בדרך אחרת
בנו, רבי אלעזר, שליווה אותו במערה והיה שותף לסגפנותו, עבר מסלול חיים מפתיע לאחר היציאה לעולם. הוא מונה על ידי השלטון הרומי, שאביו היה ממתנגדיו החריפים, לתפקיד רשמי של אחראי על אכיפת החוק ותפיסת גנבים. המתח הזה בין האב המורד לבן המשרת במערכת השלטונית הוא עדות מרתקת למורכבות של אותה תקופה. רבי אלעזר, שנודע כתלמיד חכם גדול כבר בצעירותו, השתמש בחוכמתו כדי להבחין בין פושעים אמיתיים לאנשים הגונים, ובכך הוכיח שאפשר לקחת את עומק התורה וליישם אותו גם בתפקידים מנהלתיים וארציים.
7. יורדים אל השטח: מבצע טיהור טבריה
רשב"י לא נשאר במערת הסוד או במגדל שן רוחני. אחד מסיפוריו המפורסמים ביותר התרחש בעיר טבריה, שסבלה אז מבעיה חברתית והלכתית: חשש מטומאת מתים בחלקים נרחבים מהעיר מנע מכוהנים להתגורר בה והקשה על התפתחותה. רשב"י ירד לשטח, איתר את מקומות הקבורה המדויקים, סימן אותם ואישר את שאר שטחי העיר למגורים. במעשה זה הוא פתר מצוקת דיור עתיקה והפך את טבריה למרכז יהודי תוסס. זהו רשב"י במיטבו: הצדיק שראשו בשמיים, אך רגליו נטועות עמוק בצורכי הקהילה.
ל"ג בעומר הוא הרבה יותר מחג של מדורות. הוא תזכורת לכך שהלהבות הבוערות בחוץ הן השתקפות דמותו של רבי שמעון בר יוחאי – הרב והמנהיג ששילב אומץ לב ציבורי עם עומק רוחני, והצליח, גם מתוך מערה חשוכה, להאיר דורות קדימה. אלפיים שנה אחרי, הלהבה שלו עדיין נוגעת בלבבות של מאות אלפים.