יחלפו עוד שנים רבות בטרם נוכל לעמוד באופן מקיף ומלא על השפעותיו של השבעה באוקטובר על הציבור היהודי בארץ ובעולם. מה שברור כבר עתה הוא שהחוויה העזה שעברה החברה הישראלית הציפה בקרב רבים שאלות עמוקות של שייכות וזהות. בסקר מיוחד של מדד צהר ליהדות ולמסורת התברר כי כמעט מחצית מהיהודים בישראל (48%) מעידים כי החיבור שלהם לזהות היהודית התחזק מאז אותו יום גורלי, ו-27% מהם אף מדווחים כי החיבור "התחזק מאוד".
כאשר צוללים לנתוני הפילוח במבט עדתי נחשף פער עמוק ומובהק בין משיבים שהגדירו עצמם כאשכנזים לבין אלו שהגדירו עצמם מזרחים. בעוד רוב מובהק של 71% מהמשיבים ממוצא מזרחי העידו על התחזקות החיבור שלהם לזהות היהודית (מתוכם 46% שחשים שהחיבור התחזק מאוד), בקרב המשיבים ממוצא אשכנזי שיעור זה עומד על 34% בלבד (ורק 15% חשים כי החיבור התחזק מאוד).
הפער הדרמטי הזה משתקף גם בהיבטים נוספים שנבחנו בסקר. כך, למשל, 68% מהמשיבים ממוצא מזרחי העידו כי אמונתם באלוהים התחזקה מאז פרוץ המלחמה, בהשוואה ל-27% בלבד בקרב המשיבים ממוצא אשכנזי. במקביל, 66% מהמזרחים מדווחים כי התקרבו למסורת היהודית בעקבות האירועים, לעומת 26% בלבד מהאשכנזים. נוסף על כך, 81% מהמשיבים המזרחים חשים כי תחושת החיבור שלהם לעם היהודי התחזקה, בהשוואה ל-50% בלבד בקרב המשיבים שהגדירו עצמם אשכנזים.
הפערים הללו עשויים ללמד שהמשבר הלאומי שעברנו לא יצר זהות חדשה יש מאין, אלא פעל כגורם שדחף כל קבוצה אל מנגנון החוסן שהיה הקרוב והנגיש ביותר עבורה. ברור שלא כולם פוגשים את המשבר באותו אופן, וכדי להבין את השפעתו צריך להעמיק יותר בזהויות שהיו קיימות בחברה הישראלית עוד קודם.