חלב, עיר שוקקת בסוריה של פעם, הייתה הרבה יותר מזירת מסחר בדרך המשי. היא הייתה ביתם של אלפי יהודים, שהצליחו לשמר מסורת עתיקה ולהגן על אחד החפצים היהודיים החשובים ביותר בעולם. סיפורם נע בין פריחה ושגשוג לפרעות על רקע החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל.
העיר חלב היא בירת המחוז המאוכלס ביותר בסוריה, שעד פרוץ מלחמת האזרחים הייתה העיר הגדולה ביותר בסוריה, אך בעשור השני למאה ה-21 רבים מתושביה נהרגו או ברחו וחלקים גדולים ממנה נהרסו. בעבר היא הייתה בית לקהילה היהודית הגדולה ביותר בסוריה, שנקראה במקורות היהודיים בשם "אֲרַם צוֹבָא", והיא ידועה בזכות תפקידה בשימור כתר ארם צובא, אחד האוצרות היהודיים הגדולים ביותר שסיפור היעלמותו ומציאתו מחדש הוא עלילת מתח מורטת עצבים.
מימי יואב בן צרויה
יהודים ישבו בחלב כבר בסוף ימי בית ראשון, ולפי המסורת המקומית, תחילתה של הקהילה היהודית בעיר הייתה בכיבוש ארם – באזור עיראק וסוריה של היום – על ידי יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד המלך. על פי אותה מסורת, יואב בן צרויה היה גם מי שבנה את בית הכנסת המרכזי של חלב, שהוא בית הכנסת הגדול ביותר של קהילת יהודי סוריה, בסביבות שנת 950 לפנה"ס. אלא שבפועל הכתובת העתיקה ביותר באתר בית הכנסת מתוארכת למאה ה-9 לספירה ובנייתו הושפעה בבירור מהאדריכלות האסלאמית של התקופה.
יהודי חלב ידעו לאורך השנים עליות ומורדות, רדיפות ושגשוג. אחרי גירוש ספרד החלו להגיע לחלב יהודים שכונו "פראנקוס" ("גבירים אירופאים") והיו דוברי לאדינו, ובתחילה שררה מתיחות ביניהם לבין תושבי הקהילה המקוריים, ה"מוסתערבים" – כינוי ליהודים מקהילות דוברות ארמית וערבית. לבית הכנסת הגדול הוסיפו אגף נוסף, מזרחי, ששימש לתפילה וגם בית מדרש, ונבנה אגף נוסף, דרומי, שסימן את הכיוון לירושלים. באגף זה, שכונה "היכל אליהו" או "מערת אליהו", נשמרו כתבי הקודש וכן היהלום שבכתר: כתר ארם צובא, כתב יד עתיק של התנ"ך שנכתב בסביבות שנת 920 לספירה, ונתפס כנוסח המדויק ביותר של התנ"ך.
שני שמשים לחנוכייה אחת
עם הזמן נעלמה ההפרדה בין הקהילות של ה"פראנקוס" וה"מוסתערבים" כתוצאה מנישואים, וגם השימוש בלאדינו גווע. הקהילה בחלב הייתה שמרנית ומסורתית, על הנשים הצעירות היה פיקוח הדוק ולבושן היה צנוע. היו בה הרבה ישיבות ובתי מדרש. תלמידי החכמים בעיר – רבנים, ראשי ישיבות, חברי בית הדין ומורים – זכו בתוכה למעמד מיוחד. במקביל, החלו גם כאן להופיע ניצנים של תנועת ההשכלה. בשנת 1869 הוקם בעיר בית ספר ראשון של תנועת אליאנס ברוח תנועת ההשכלה, וכמה שנים אחר כך הוקם גם בית ספר לבנות.
במהלך המאה ה-19 פקדו את העיר שורה של משברים. רעידת אדמה הרסה את העיר בשנת 1822, ותעלת סואץ, שנפתחה בשנת 1869, גרמה לירידה גדולה בהיקף המסחר שהיה עובר עד אז בדרך המשי, שהעיר שוכנת עליה. רבים מתושבי חלב החלו להגר ממנה לערים כמו מנצ'סטר באנגליה, בואנוס איירס, מקסיקו סיטי וניו יורק. ויחד עם זה, עד הקמת המדינה התגוררו בעיר יותר מ-20,000 יהודים.
מנהג ייחודי של יהודי חלב הוא להדליק בחנוכה חנוכייה עם שני שמשים, במקום עם שמש אחד. שני שמשים על שום מה? יש המסבירים כי המנהג בא לציין את הנס שאירע לגולי ספרד כאשר הגיעו לחלב בזמן החנוכה, ויש הטוענים שהמנהג התפתח מסיבה פרקטית לחלוטין – כדי להאיר את מקום ההדלקה בזמן הכנת החנוכייה. בפעם הבאה שתראו חנוכייה עם שני שמשים, תדעו: זאת לא טעות, זאת כנראה חנוכייה מחלב!
הרמב"ם השתמש בכתר ארם צובא בקהיר כשכתב את "משנה תורה". נכד נינו לקח את הכתר איתו כשהיגר לחלב
הספר ששימש את הרמב"ם
מהו כתר ארם צובא ומדוע הוא כל כך יקר ערך? כתר ארם צובא נוצר בתחילת המאה העשירית בטבריה, כאשר חכמי טבריה רצו לערוך את הגרסה המהימנה ביותר של התנ"ך – אותה גרסה שעליה מתבססים כל עותקי התנ"ך בעולם. בדף הפתיחה של הספר מובאת אזהרה לא למכור או לגנוב אותו לעולם – אסור היה להזיז את הכתר ממקומו – אבל בפועל נדד הכתר ממקום למקום בעקבות סכנות שפקדו אותו ואת הקהילה בתוכה ישב. במאה ה-11 הוא הועבר לירושלים, נשדד על ידי הצלבנים והועמד למכירה, אבל נקנה על ידי יהודי קהיר העשירים.
בקהיר הוא שימש את הרמב"ם כאשר כתב את קודקס ההלכה החשוב שלו, "משנה תורה". החוקרים משערים שכאשר נכד נינו של הרמב"ם היגר לחלב, הוא לקח את הכתר איתו מסיבות שאינן ברורות. בחלב הוא נשמר במשך 600 שנה בבית הכנסת הגדול, בתוך תיבת ברזל שהוצבה בגומחה בקיר.
בשנת 1943 ניסו כמה מבכירי ההנהגה הציונית שישבו באוניברסיטה העברית בירושלים להבריח את ה"כתר" לארץ ישראל, בשל החשש כי הוא כבר לא בטוח במשכנו. הם ביקשו מצעיר בשם יצחק שמוש, ממוצא חלבי, לעבור את הגבול בזהות בדויה ולהביא איתו את הכתר מהקהילה המסורתית. ואולם, לאחר שהגיע לעיר, ראשי הקהילה סירבו למסור לו את הספר העתיק. כמה צעירים משכילים הציעו להגניב לו את הספר בחשאי, אך הוא סירב וחזר ארצה ללא האוצר. לדבריו, כשחזר ארצה אמר לו אחד משולחיו, יצחק בן־צבי, לימים נשיאה השני של המדינה: "חבל ששלחנו אדם ישר".
יהודים הסתגרו שלושה ימים
ואולם התחושה שה"כתר" כבר לא בטוח במשכנו בבית הכנסת הגדול של חלב הייתה מוצדקת. יומיים לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל בכ"ט בנובמבר 1947, פרצו בחלב פרעות אלימות נגד היהודים. הרובע היהודי הועלה באש, ובתי כנסת ותכולתם נשדדו ונשרפו. במזל לא נגרמו פגיעות בנפש, הודות לכך שהיהודים הסתגרו בבתיהם במשך שלושה ימים. אלא שלאחר שוך האש הסתבר כי כתר ארם צובא לא נמצא בין השרידים המפוחמים, והמסקנה הייתה שהוא נשרף יחד עם עשרות ספרי תורה וכתבי יד אחרים. הכתר נעלם.
כתוצאה מהמהומות החלה הגירה גדולה מהעיר: מתוך כ-25 אלף בני הקהילה היגרו הרוב לקהילות יוצאי חלב ברחבי העולם, וכ-3,000 עלו לישראל. בעיר נותרו כמה אלפי יהודים, עד שבשנות ה-90 התיר להם נשיא סוריה חאפז אל אסד לעלות ארצה. בשנת 2015 חולצה מסוריה המשפחה היהודית האחרונה, והועברה דרך טורקיה לישראל.
מסע סודי דרך איסטנבול
בעקבות הפרעות נפוצו עדויות על הפורעים שניפצו את תיבת הברזל וקרעו את דפי ה"כתר", וחוקר המקרא הדגול פרופסור משה דוד קאסוטו פרסם מאמר קינה בעיתון "הארץ" על אובדנו של הספר. אבל לאט לאט החלו להגיע גם שמועות אחרות: שהכתר לא נשרף ולא אבד, וראשי הקהילה הפיצו את השמועה שאבד כדי שהערבים המקומיים לא יחפשו אותו וישמידו אותו. ואכן, בשנת 1958, יותר מעשור אחרי שנעלם, נמצא הכתר, אומנם קרוע וחסר מעט, ואחרי מסע סודי דרך איסטנבול הוא הגיע לירושלים, שם הוא שוכן היום בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל.