חתן בראשית

חתן בראשית הוא התואר המוענק לאדם העולה לתורה לקריאת תחילת ספר בראשית ביום שמחת תורה. עלייה זו מתבצעת מיד לאחר שסיימו את קריאת התורה כולה, והיא מסמלת את המחזוריות האינסופית של הלימוד היהודי. המעמד מדגיש שהתורה היא חיונית ורציפה; ברגע שנחתם ספר דברים, פותחים מייד בתיאור בריאת העולם: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים".

הכיבוד נחשב לאחד היוקרתיים ביותר בקהילה בלוח השנה. הוא מבטא את ההתלהבות והרעננות שבקריאה החדשה, ולכן הוא מלווה בטקס חגיגי הכולל שירה, ריקודים ופיוטים ייחודיים. בקהילות רבות נהוג לבחור לתפקיד זה אדם שרוצים לחלוק לו כבוד מיוחד, ובכך להראות שהתורה והלומדים אותה ניצבים במרכז השמחה הקהילתית.

הסיבה המרכזית, המובאת בספרו של בעל הטורים, היא כדי להראות שהתורה חביבה עלינו ואנו חפצים להמשיך ללמוד בה ללא הפסקה. המטרה היא למנוע טענה ("קטרוג") כאילו סיימנו את חובתנו ואין לנו עניין בתורה יותר, אלא להפך – להפגין חוסר מיצוי ורצון להתחיל מיד מחדש.
המקור לכך הוא במדרש על שלמה המלך, שעשה משתה חגיגי כשזכה לחכמה מהקב"ה. מכאן למדו חכמים שמי שזוכה לסיים ולהתחיל את התורה – שכולה חכמה – ראוי שיחגוג זאת בסעודת מצווה ומשתה עם הקהילה.
בדרך כלל בוחרים באחד מחברי הקהילה החשובים או בתלמיד חכם. בקהילות רבות נהוג להעניק את הכבוד לרב הקהילה, ואילו באחרות המצווה נמכרת למרבה במחיר כדי לגייס תרומות לצדקה ולאחזקת בית הכנסת.
לפני העלייה קוראים פיוט המבקש רשות מהקהל לכבד את העולה. בקהילות אשכנז אומרים "מרשות מרומם על כל ברכה", בקהילות ספרד נהוגים פיוטי "מרשות" המזכירים את מעלת הבריאה, ובקהילות תימן שרים שירים המפארים את תחילת התורה.
חתן תורה הוא ה"מסיים" – הוא עולה לפסוקי החתימה של ספר דברים. חתן בראשית הוא ה"מתחיל" – הוא עולה מיד אחריו ופותח את החומש הראשון. יחד הם מסמלים את הקשר הנצחי שבין סוף להתחלה.
נהוג לפרוס טלית כעין "חופה" מעל ראשו של החתן. בקהילות רבות, כשהחתן מסיים את קריאת ימי הבריאה, הקהל פוצח בשירה וריקודים, ולעיתים מחלקים ממתקים לילדים כדי לסמל את מתיקות התורה.
לכתחילה עדיף לכבד שני אנשים שונים כדי לשתף יותר אנשים בשמחה. עם זאת, לפי "פניני הלכה", בשעת הדחק (כמו במניין קטן) אדם אחד יכול לעלות לשני התפקידים, בתנאי שישנה הפסקה מסוימת בין העליות.