הלל

הלל הוא קטע בתפילה הנקרא בימי חג ומועד, הכולל דברי הודיה ושבח לאלוהים. ההלל מורכב מהמזמורים קי”ג–קי”ח בספר תהילים, ונאמר בדרך כלל אחרי תפילת עמידה של שחרית.

יש ימים שבהם אומרים את כל ההלל (“הלל גמור” או “הלל שלם”) ויש ימים שבהם ההלל נקרא בדילוגים (“חצי הלל”). “הלל שלם” אומרים בין השאר ביום הראשון של פסח, בשבועות, בסוכות, בשמיני עצרת ובחנוכה. “חצי הלל” אומרים בימים שבהם ה”הלל” הוא לא מעיקר הדין אלא מנהג בלבד: למשל בראשי חודש, בחול המועד פסח ובשביעי של פסח.

אשכנזים מברכים לפני אמירת הלל: “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרֹא אֶת הַהַלֵּל”, וספרדים מברכים לגמור את ההלל, וזאת רק כאשר נקרא ״הלל שלם״. בקרב תימנים, החזן קורא והציבור עונה רק במילה אחת, בדומה לתיאור במשנה.

לאחר קום המדינה קבעה הרבנות הראשית כי יש לומר את ההלל גם ביום העצמאות, ולאחר מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים – נקבע כי יש לומר את ההלל גם ביום ירושלים. ואולם, רבנים חרדים רבים חולקים על פסק זה, ויש פולמוס בקרב רבנים אם יש לומר את ההלל.