קדיש הוא נוסח תפילה, הכתוב בארמית בבלית ומשולב בין התפילות בבית הכנסת. כיום מזוהה הקדיש בחברה הישראלית בטעות רק עם המנהג לומר קדיש יתום על מת. יש הבדלי גרסאות בנוסח הקדיש ובמנהגים הקשורים אליו בין הקהילות היהודיות השונות.
הקדיש נפתח במילים: “יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ” (יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם אשר ברא כרצונו).
ישנם כמה סוגים של “קדיש”:
- חצי קדיש: נוסח הקדיש ללא תוספות – זהו למעשה נוסח הקדיש המקורי. הוא נאמר לרוב בין קטעים בתפילה, כמו למשל לפני תפילת שמונה עשרה במנחה ובערבית או אחרי קריאת התורה.
- קדיש שלם: (מכונה גם “קדיש תתקבל”), נאמר פעם אחת בכל תפילה, אחרי תפילת העמידה. הוא נאמר, בין השאר, גם אחרי אמירת סליחות.
- קדיש דרבנן: (מכונה גם “קדיש על ישראל”) נאמר בסיום לימוד תורה שבעל פה (כולל לימוד של משניות וקטעים אחרים המשולב בין קטעי התפילה), וכולל בקשות לברכה עבור תלמידי חכמים.
- קדיש יתום: נהוג לאמרו על ידי מי שאביו או אימו נפטרו במשך שנת האבל על מותם בהלוויות, באזכרות ובתפילות בציבור בתקופת האבל. לפי חלק מהדעות קדיש יתום נאמר במשך 11 החודשים הראשונים לתקופת האבל. קדיש יתום נאמר גם במהלך התפילות לאחר “שיר של יום”, ובסוף התפילה, לאחר אמירת פרק תהילים או לאחר תפילת “עלינו לשבח”.
- קדיש הגדול נאמר בסיום מסכת וכן על ידי יתומים בזמן הלוויה. לפי מנהג עדות המזרח והתימנים אומרים “קדיש הגדול” גם בתשעה באב.