קידוש

קידוש הוא טקס יהודי המסמן את כניסת השבת או החג. המילה "קידוש" משמעותה "הקדשה", והיא מבטאת את ההקדשה של יום זה למטרות רוחניות. הקידוש נאמר על כוס יין או מיץ ענבים, וכולל ברכות המציינות את קדושת היום ואת ההבדל בינו לבין ימי חול. מקור המצווה בתורה, מהפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח). חז"ל למדו שיש לקדש את השבת בדברים, כלומר באמירה מיוחדת, ותיקנו לעשות זאת על כוס יין, שהוא משקה המסמל שמחה וחשיבות.

מהו נוסח הקידוש של ליל שבת?

קידוש נוסח ספרד:

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂות

סַבְרִי מָרָנָן.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ, זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

קידוש נוסח אשכנז:

יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת.

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי:

בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ. זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי הוּא יום תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

קידוש עורכים פעמיים: בערב שבת או חג ובבוקר השבת או החג. הקידוש בערב נערך לאחר תפילת ערבית, לפני הסעודה. הקידוש של הבוקר נערך לאחר תפילת שחרית, לפני הסעודה, והוא מכונה "קידושא רבה", כלומר: הקידוש הגדול (וזאת בלשון "סגי נהור", כלומר לשון הפוכה – זה קידוש קצר יותר).
הנוסח משתנה קלות בין הערב לבין הבוקר ובחגים שונים. בקידוש ליל שבת, אומרים תחילה את פסוקי "ויכולו" מספר בראשית (המתארים את השלמת הבריאה ביום השביעי), ולאחריהם ברכה על היין וברכת הקידוש. בקידוש יום השבת, אומרים פסוקים מספר שמות על זכירת השבת ולאחריהם ברכה על היין. בחגים, נוסח הקידוש משתנה בהתאם לחג. הקידוש מדגיש שלושה רעיונות מרכזיים: זכר למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים וקדושת השבת.
הקידוש מבטא את הרעיון שהזמן עצמו יכול להיות קדוש. הוא מזכיר את בריאת העולם ואת יציאת מצרים, ומחבר בין העבר, ההווה והעתיד של העם היהודי. הקידוש גם מאחד את המשפחה סביב שולחן אחד, ומאפשר רגע של עצירה והתבוננות בחיים מזווית רוחנית. הקידוש הוא גם הצהרה רוחנית על קדושת השבת והמועדים וחשיבותן. הוא מסמל את המעבר מימי החול לזמן הקדוש של שבת, המנוחה מעבודה ופניות רוחנית.