מקווה הוא מאגר של מים טבעיים שנועד לאפשר לאדם או לכלים לעבור ממצב של טומאה לטהרה. בזמן שבית המקדש היה קיים, המקווה היה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום; כוהנים טבלו בו לפני העבודה במקדש, וכל אדם שנטמא (למשל מטומאת מת) היה מחויב בטבילה כדי להיכנס לירושלים או לאכול קודשים. המילה "מקווה" נגזרת מהשורש ק-ו-ה, המבטא גם "קיווי" (תקווה) וגם "קבוצת מים", כפי שמופיע בסיפור הבריאה.
כיום, השימוש במקווה מתמקד בארבעה תחומים מרכזיים: טבילת נשים כחלק ממצוות טהרת המשפחה, טבילה כחלק מתהליך הגיור, טבילת כלים חדשים וטבילת גברים כהכנה רוחנית (בערבי שבתות וחגים). הטבילה מסמלת "לידה מחדש" בתוך המים והתחלה של דף חדש וטהור בחיים האישיים והרוחניים.