“משנה ברורה” הוא חיבור הלכתי שנכתב על ידי הרב ישראל מאיר הכהן קגן, המכונה “החפץ חיים”, והתגורר בעיירה ראדין, שהייתה חלק מפולין, וכיום נמצאת בשטח בלארוס. הספר “משנה ברורה” כולל שישה כרכים, והוא יצא לאור בין השנים 1884 ו-1907. הספר מקובל בעדות אשכנז כמקור הלכתי מרכזי עבור פוסקים ועבור הציבור הרחב.
הספר “משנה ברורה” הוא למעשה פירוש על החלק הראשון של ספר ההלכה המקיף “השולחן ערוך”, המכונה “אורח חיים”, ועוסק בהלכות המלוות את חיי היום-יום של היחיד. הוא בנוי משישה חלקים: החלק הראשון עוסק בהלכות תפילה; השני עוסק בהלכות בתי כנסת וברכות; החלק השלישי עוסק בהלכות שבת; הרביעי עוסק בהלכות עירובין וראש חודש; החלק החמישי עוסק בהלכות פסח ושבועות ובהלכות יום טוב; החלק השישי עוסק בהלכות חול המועד, צומות, ובהלכות הפרטניות של ראש השנה, יום כיפור, סוכות, חנוכה ופורים.
הרב אברהם ישעיהו קרליץ המכונה “החזון איש” אמר עליו: “ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה, היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית”. הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב עליו: “הלכה כמותו בכל מקום”.