שופר הוא כלי נגינה יהודי העשוי מקרן של חיה. התקיעה בשופר מפיקה צליל יבבה, אשר שמיעתו היא המצווה המרכזית בראש השנה.
בראש השנה יש מצווה לשמוע קול שופר, אשר מתחלק לשלושה סוגים: תקיעה, שברים ותרועה. “תקיעה” היא קריאה אחת ארוכה, “שברים” הן שלוש קריאות קטועות, ו”תרועה” היא רצף של תשע נשיפות קצרות וצפופות. על פי ההלכה יש לשמוע 30 קולות השופר.
לפי אחת הפרשנויות המקובלות לתקיעת השופר בראש השנה, השופר נועד להזכיר את עקידת יצחק, לזכר האיל שהקריב אברהם במקום יצחק. במהלך תפילות ראש השנה קוראים בכל קהילות ישראל את פרשת העקידה, וגם מבקשים שזכותם של אברהם ויצחק ונכונותם לציית לאלוהים תגן עלינו – בניהם. כמו כן, היא מהווה רמז לצורך להתעורר ולשוב בתשובה.
נוסף לראש השנה, תוקעים בשופר גם בעשרת ימי תשובה ובצאת יום הכיפורים. בחלק מהקהילות מתחילים לתקוע בשופר כבר בראש חודש אלול – חודש בדיוק לפני ראש השנה. בקהילות אשכנזיות נוהגים לתקוע בסוף התפילה (לרוב בסוף תפילת שחרית, התפילה של הבוקר), ובקהילות ספרד יש הנוהגים לתקוע כחלק מהסליחות – שנאמרות בקהילות אלה מראש חודש אלול.
בתנ”ך מוזכר השופר בהקשרים רבים, כגון איסוף העם לצורך הודעה חשובה, הכרזה על מלחמה, ותקיעה בימי תענית כדי לעורר את העם לתשובה. השופר מוזכר במקרא גם כאחד מהסמלים של הגאולה. לרוב, מופיע השופר בתנ”ך יחד עם החצוצרות.
קיימים סוגים שונים של שופרות: השופר הנפוץ ביותר עשוי מקרן של איל, אך יש להכשיר גם שופרות מקרניים של כבש, ובחלק מקהילות תימן נהגו לתקוע בשופר ארוך ומסולסל העשוי מקרניים של קודו – מין מסוים של אנטילופה.