מנהג התשליך הוא טקס תפילה סמלי המתקיים לרוב ביום הראשון של ראש השנה, בשעות אחר הצוהריים. במסגרת המנהג, יוצאים אל מקור מים טבעי – כגון ים, נהר, מעיין או באר – ואומרים את "סדר תשליך", הכולל תפילה ופסוקים מתוך ספר מיכה שבתנ"ך, ובראשם הפסוק: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם". במהלך התפילה נהוג לנער את שולי הבגדים או הכיסים, כאקט סמלי המבטא את הרצון הפנימי להתנער מהחטאים ומההרגלים השליליים, להשליכם ולהתחיל שנה חדשה בלב טהור.
ההליכה למקור המים מזכירה את חסדי הקב"ה ואת מסירות הנפש של אברהם ויצחק, שעל פי המדרש חצו נהר שוטף בדרכם אל העקידה. למרות שכל מקור מים נחשב ראוי, אפילו גיגית וכוס שמילאו בהן מים, נהוג להעדיף מקור מים טבעי, ואם ניתן – כזה שיש בו דגים חיים, המסמלים ברכה וסגולה נגד עין הרע, כמו גם את עיניו הפקוחות והמשגיחות תמיד של אלוהים על ברואיו. יש הנוהגים להשליך אל הדגים פירורי לחם.
מנהג התשליך כפי שהוא מוכר לנו כיום מוזכר לראשונה בקרב חכמי אשכנז במאה ה-15, ובהמשך הוא התפשט לקהילות רבות בעדות המזרח בהשפעתו של רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י. כיום הוא מהווה חלק בלתי נפרד מחוויית חגי תשרי.