תפילת הגשם היא תפילה מיוחדת הנאמרת בשמיני עצרת, החג החותם את חגי תשרי. היא מבטאת את המעבר מן הקיץ אל עונת הגשמים בארץ ישראל ואת התקווה לשנה של גשמי ברכה, שפע וחיים.
התפילה כוללת פיוטים עתיקים המזכירים דמויות מן המקרא ומעשים בחייהן שנקשרו במים: אברהם שהציע מים לאורחיו, יצחק שחפר בארות, יעקב שפגש את רחל ליד הבאר ומשה שהוציא מים מן הסלע.
החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת, עוברים להזכיר בתפילת העמידה את הגשם באמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם". עבור מתפללים הרגילים לומר בקיץ "מוריד הטל" – אמירת הגשם מחליפה את אמירת הטל; עבור מתפללים שאינם אומרים דבר בקיץ (כפי שנהוג בחלק מקהילות אשכנז בחוץ לארץ), זוהי תוספת חדשה לתפילה המסמלת את תחילת עונת החורף. אמירה זו משקפת דברי שבח ואילו הבקשה המעשית והיומיומית לגשם – הנאמרת ב"ברכת השנים" (הברכה התשיעית בתפילת העמידה של ימות החול, שבה אומרים "ותן טל ומטר לברכה") – נדחית ליום ז' בחשוון בארץ ישראל, ולתחילת חודש דצמבר בחוץ לארץ, בהתאם ללוח השנה האזרחי.