ב' בתמוז תרפ"ט: נולדה ימימה אביטל ע"ה

בדירה קטנה בתל אביב ואחר כך בהרצליה במכון מעיין התכנסו תלמידים ותלמידות לשיעורים שלא דמו לשום דבר שהכירו. האישה שלימדה אותם לא דיברה על עצמה, לא ביקשה מעמד ציבורי, ולעיתים אף נשארה נסתרת מעיניהם בזמן שהכתיבה להם את דבריה.

זו הייתה ימימה אביטל: אישה מאמינה, מורה ומטפלת, שפיתחה שפה רוחנית ונפשית חדשה: "החשיבה ההכרתית" היא תורת ימימה. היא נולדה במרוקו בב' בתמוז תרפ"ט – 1929 – לפני 97 שנים. 70 שנים לאחר מכן היא נפטרה במפתיע, אך תורתה המשיכה להתפשט הרבה אחרי לכתה. עד היום ממשיכים עשרות אלפי אנשים ללמוד אותה, בעוד ימימה עצמה נותרה דמות מסתורית ורחוקה מאור הזרקורים – כפי שביקשה להיות בחייה.

ההתאלמנות הובילה אותה לתל אביב ולפתיחת פרק חדש בחייה: לצד עולמה האמוני והפנימי, החלה ימימה להעמיק בלימודים אקדמיים

מקזבלנקה לבאר שבע: תחנות ראשונות בחייה

ימימה אביטל נולדה בקזבלנקה שבמרוקו אל עולם יהודי מסורתי, חם ושורשי. היא הייתה הבת הבכורה במשפחה בת שבעה ילדים, בתם של שמחה, שנקראה גם פרחה-פאני, ושל יעיש אביטן. מצד אימה השתייכה למשפחת סבג ממרקש, משפחת רבנים ומקובלים ידועה, וכך גדלה בתוך סביבה שבה אמונה, לימוד ותודעה רוחנית היו חלק בלתי נפרד מחיי הבית.

כבר בילדותה ראו בה הסובבים ילדה שקטה ורגישה במיוחד. הם תיארו אותה כמי שניחנה בעדינות, בהתחשבות עמוקה בזולת, בנטייה טבעית לנתינה ובחיבור רוחני יוצא דופן. אותו שילוב של צניעות, קשב פנימי ויכולת לראות את האדם שמולה, ילווה אותה גם בשנים הבאות ויהפוך לאחד מסימני ההיכר של דרכה.

בשנת 1951 כשהייתה בת 22, נישאה ימימה לאליעזר אביטל, יליד מרוקו, ממקימי קיבוץ ברור חיל ושליח עלייה. ימימה עלתה לישראל לקיבוץ ברור חיל, לזוג נולדו שני ילדים, ורדית ז"ל וישי, ובשנת 1958 עברה לגור עם משפחתה בבאר שבע. שם החלה את דרכה כמורה בבית ספר יסודי.  חייה של ימימה נראו אז כחיי משפחה, הוראה ושליחות שקטה בארץ החדשה.

אלא שבשנת 1968 השתנו חייה באחת, עם פטירתו של אליעזר ז"ל. ההתאלמנות הובילה אותה לתל אביב, ושם נפתח פרק חדש בחייה. לצד עולמה האמוני והפנימי החלה ימימה להעמיק גם בלימודים אקדמיים: היא למדה ספרות צרפתית באוניברסיטת בן-גוריון, ובהמשך גם פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. השילוב בין השורשים המסורתיים, הרגישות האנושית והעיסוק המסודר בנפש האדם יהפוך לימים לאחד היסודות שעליהם תצמח תורת ימימה "החשיבה ההכרתית" שפיתחה.

תלמידים ומטופלים סיפרו כי הצליחה לקרוא את פנימיות האדם, להבחין במצוקות נסתרות, ולהעניק מזור לנפש ולגוף

המורה שמאחורי המחיצה: הסוד שהלך והתפשט

בשנות ה-80 החלה ימימה אביטל לקבל בביתה שבשדרות רוטשילד בתל אביב אנשים שביקשו עצה, ריפוי והכוונה רוחנית. תחילה הגיעו יחידים, ובהדרגה התרחב המעגל. סיפורים על האישה המיוחדת מתל אביב עברו מפה לאוזן, ומי שבאו אליה תיארו מפגש לא שגרתי: אישה שקטה, מאמינה ומדויקת מאוד, שלדבריהם ידעה לזהות מתוך קול, מבט או מבע פנים את מה שהאדם עצמו התקשה לומר במילים.

סביב ימימה נקשרו עדויות על יכולות ריפוי וחיזוי יוצאות דופן. תלמידים ומטופלים סיפרו כי היא הצליחה לקרוא את פנימיות האדם, להבחין במצוקות נסתרות, ולהעניק מזור לנפש ולגוף. ככל שגדל העניין סביבה, כך היא הקפידה להתרחק מן המקום שבו אדם הופך לדמות נערצת. היא לא ראתה בעצמה מוקד של כוח, אלא כלי להעברת ידע, או כפי שתיארה זאת לא פעם – "צינור".

בשנת 1977 מיסדה ימימה את פועלה והקימה בביתה את "מכון מעיין", שנועד להפיץ את תורתה לקהל רחב יותר.  בשנת 1990 עבר המכון לבית פרטי בהרצליה, שם התגבשה סביבה קהילה הולכת וגדלה של תלמידים ותלמידות, שבאו ללמוד דרך רוחנית ושפה חדשה לעבודה פנימית.

גם מבנה השיעורים ביטא את תפיסת העולם הזו. הלימוד התקיים בהפרדה בין גברים לנשים, מטעמי הלכה וצניעות, וגם מתוך רצון לדייק את אופן מסירת החומר לכל קבוצה. במקביל שמרה ימימה בקנאות על ההסתרה האישית שלה: היא נמנעה מחשיפת פרטים אישיים, כמעט לא הצטלמה, ולא עודדה עיסוק בדמותה. להפך, היא ביקשה שהתלמידים לא ייתלו בה, אלא יפנו את המבט אל עצמם ואל העבודה שנדרשה מהם.

לכן, היא בחרה בדרך הוראה יוצאת דופן: לפעמים לימדה מאחורי מחיצה או וילון, ופעמים אחרות ישבה בקומה אחרת בבית ודיברה אל התלמידים דרך רמקול. כך נוצרה צורת לימוד חריגה – מורה שנוכחת בקולה יותר מאשר בדמותה, ומושכת אליה תלמידים רבים דווקא מפני שהיא מסרבת להפוך את עצמה למרכז.

שיטה רוחנית ונפשית שמבקשת ללמד את האדם להתבונן בעצמו ולזהות מתי הוא פועל מתוך כאב, פחד או הרגל

תורת ימימה: להבחין בין העומס למהות

במרכז תורתה של ימימה עמדה הבחנה יסודית בין המהות הטובה והיציבה שבאדם לבין העומס שנצבר עליו לאורך החיים: פצעים, חסימות, זיכרונות, דמיונות, כאבי ילדות ותגובות אוטומטיות שממשיכים להשפיע על ההווה. מתוך ההבחנה הזו צמחה "החשיבה ההכרתית" – שיטה רוחנית ונפשית שמבקשת ללמד את האדם להתבונן בעצמו בבהירות, לזהות מתי הוא פועל מתוך כאב, פחד או הרגל, ולבחור בתגובה מדויקת וחופשית יותר.

אחד המושגים המרכזיים בשיטה הוא "מידת רוחק" – מרחק פנימי עדין שמאפשר לאדם להתבונן במה שמתחולל בו בזמן אמת. בזכות הרוחק הוא יכול לזהות מתי מדבר הפחד, מתי פועל הילד הפגוע, מתי זיכרון ישן צובע את המציאות, ומתי נפתחת בפניו אפשרות לבחור אחרת. בעיני ימימה, העבודה הזו החזירה לאדם אחריות, חירות פנימית וחיבור מחודש לטוב שבו.

גם צורת הלימוד הייתה מיוחדת. ימימה לא מסרה הרצאות רגילות, אלא הכתיבה לתלמידיה "חלקים" – קטעים קצרים, דחוסים ומדויקים, שנכתבו בשפה רוחנית גבוהה ולעיתים לא פשוטה לפענוח. התלמידים נדרשו לעבוד עם הטקסט. לאחר קבלת ה"חלק" הם כתבו "מלאכה" – התבוננות אישית שחיברה את הדברים לחיי היומיום, למערכות היחסים, להרגלים, לקשיים ולמקומות שבהם ביקשו לתקן. לאחר מכן הם היו מציגים את עבודתם בפני ימימה, והיא הייתה מפרשת, מדייקת ומכוונת אותם להמשך הדרך.

אף שהייתה אישה דתית ומאמינה ותורתה ינקה ממקורות יהודיים ומספרות מוסר כמו "מסילת ישרים", ימימה ניסחה את דרכה בשפה שיכלה לדבר גם אל מי שלא הגיעו מעולם דתי. מושגים כמו בחירה בטוב, שחרור מאחיזה, עבודה עם הילד הפנימי, תיקון המידות ואהבת הזולת הפכו לכלים שאנשים מקבוצות שונות מאוד מצאו בהם מענה.

כל אחד מצא בה שער אחר – כלי לעבודת נפש, דרך רוחנית, או שפה יהודית של תיקון ואמונה

תורת אימך: מהחדרים הסגורים אל רבבות תלמידים

בכ"ה באייר תשנ"ט, 11 במאי 1999, נפטרה ימימה אביטל במפתיע והיא בת 70. היא לא הותירה אחריה כתבים ערוכים ומסודרים, וגם לא רשימה רשמית של ממשיכי דרך, אך תורתה לא נעלמה עם לכתה. להפך: דווקא אחרי מותה החלה תורת ימימה "החשיבה ההכרתית" לצאת מן המעגלים הקרובים ולהתפשט לקהלים רחבים הרבה יותר.

לאחר פטירתה לקח על עצמו בנה ויורשה, ישי אביטל, את ניהול המכון ואת שימור החומרים שהשאירה בסיוע של עידית סרנה, שהייתה מזכירתה. ישי איגד את ה"חלקים" שהכתיבה אימו במשך השנים, זכה בזכויות יוצרים על תורתה והוציא לאור תשעה ספרים שנועדו להנגיש את תורתה לקהל הרחב, ובהם גם הביוגרפיה "מימים ימימה". נוסף על כך הוא מנהל את האתר תורת ימימה, שבו מופיעים בין היתר ספריה, אמרותיה וגם צוואתה. כך עבר לימוד שנמסר במשך שנים במפגש חי ואינטימי אל מדפי הספרים, ומשם אל קבוצות לימוד, בתי מדרש ומרחבים חדשים.

כיום, 97 שנים לאחר הולדתה ו-27 שנים לאחר פטירתה, רבבות תלמידים ותלמידות בארץ ובעולם לומדים את תורת ימימה: במכונים, בבתי מדרש, בקבוצות קטנות, בקורסים פרונטליים, בשיעורים מקוונים ובאמצעות ספרים. היא הגיעה אל נשים וגברים, דתיים וחילונים, אנשי טיפול, מחנכים ומבקשי דרך, וכל אחד מהם מצא בה שער אחר – כלי לעבודת נפש, דרך רוחנית, או שפה יהודית של תיקון ואמונה.

דווקא ההתרחבות הזו הפכה את שאלת המורשת לרגישה יותר. ככל ששיטת ימימה התפשטה, כך התחדדה השאלה מהו ליבה של תורתה: האם זו בעיקר שפה נפשית וטיפולית, או תורה יהודית-אמונית הנטועה עמוק במסורת. ישי אביטל ביקר לאורך השנים מורים שלדבריו מלמדים את השיטה במנותק מן השורש היהודי והאמוני שלה, וטען שאי אפשר להבין את תורת אימו בלי המקום המרכזי שתפסו בעולמה האמונה, התורה והמסורת.

אולם המחלוקת הזו לא עצרה את התפשטות הלימוד. להפך, היא מדגישה עד כמה רחבה נעשתה השפעתה של ימימה: תורה שנולדה בחדרים סגורים ומאחורי וילון, וממשיכה עד היום למשוך תלמידים חדשים, להצמיח מסגרות לימוד ולעורר דיון על משמעות ודרך.

תמונה ראשית: ימימה אביטל זצ"ל. התמונה באדיבות ישי אביטל ולקוחה מאתר תורת ימימה