באוקטובר 1980 הגיע נשיא המדינה יצחק נבון לביקור ממלכתי במצרים. בנאום שנשא בערבית רהוטה בפני בכירי השלטון המצרי הוא שילב התייחסויות לתרבות הערבית ולמסורותיה. בתום הביקור אמר לו הנשיא אנואר סאדאת: "כבשת את ליבו של העם המצרי".
עבור נבון, בן למשפחה יהודית-ספרדית ותיקה בירושלים, השפה והתרבות היו מאז ומתמיד דרך לקרב בין אנשים. לאורך חייו הוא מילא תפקידים מגוונים: מאיש מודיעין בהגנה ומקורבו של דוד בן-גוריון ועד לנשיאה החמישי של מדינת ישראל. לצד פעילותו הציבורית הוא היה גם איש חינוך, סופר ומחזאי, שהקדיש חלק ניכר מיצירתו לשימור התרבות היהודית הספרדית. ב-6 בנובמבר 2015, כ"ד בחשוון תשע"ו, הלך נבון לעולמו בגיל 94.
דור 12 בירושלים: בין מורשת ספרד לישראל המתחדשת
יצחק רחמים נבון נולד בירושלים בא' בניסן תרפ"א, 9 באפריל 1921, למשפחה ששורשיה בעיר נטועים מאות שנים לאחור. מצד אביו, יוסף נבון, הוא היה דור 12 בירושלים וצאצא למשפחת ברוך מזרחי ממגורשי ספרד, שהגיעה לארץ מטורקיה בשנת 1670. אימו, מרים לבית בן-עטר, השתייכה למשפחת רבנים שעלתה ממרוקו והייתה קשורה למשפחתו של רבי חיים בן-עטר, בעל פירוש "אור החיים" על התורה. להוריו נולדו תשעה ילדים, אך חמישה מהם נפטרו בילדותם.
כשהיה בן שלוש עברה משפחתו לשכונת אוהל משה שבנחלאות, שבה בילה חלק גדול מילדותו. השכונה הייתה חלק מעולמה של יהדות ספרד בירושלים, והחיים בה התנהלו סביב בתי הכנסת, המסורות המשפחתיות, שירי הלאדינו ומנהגי הקהילה. ההווי הזה נחרת בזיכרונו, והשפיע עליו רבות גם בהמשך חייו.
נבון החל את לימודיו בבית המדרש "דורש ציון", שבו למד לימודי קודש לצד מקצועות כלליים. בהמשך הוא עבר לבית הספר "תחכמוני" ומשם לתיכון בית הכרם. כבר בנעוריו הוא גילה עניין בספרות ובשפות, ובאוניברסיטה העברית למד פדגוגיה, ספרות עברית, השפה הערבית ותרבות האסלאם. החיבור בין המסורת היהודית להשכלה הכללית עיצב את תפיסת עולמו. במאמרו "קווים לדמותה של יהדות ספרד" הוא מנה שלושה מאפיינים של המסורת הספרדית: שילוב בין מדע לאמונה, מתינות ודרך האמצע, ואהבת התנ"ך, העברית וארץ ישראל.
האיש שלימד את בן-גוריון ספרדית: הדרך מההגנה
עוד בנעוריו הצטרף נבון לתנועת בית"ר ולאצ"ל, ובהמשך עבר לשורות ההגנה. במקביל ללימודיו באוניברסיטה העברית הוא עסק בהוראה ולימד בתיכון בית הכרם, שבו למד בעצמו. היכרותו העמוקה עם השפה הערבית ותרבות האסלאם הובילה אותו גם לעולם המודיעין. בשנת 1946 הוא מונה למפקד המחלקה הערבית של שירות הידיעות (הש"י) בירושלים. במסגרת תפקידו הוא הפעיל מקורות מודיעין, עסק בהאזנות סתר וסיפק מידע שסייע לכוחות ההגנה במלחמת העצמאות.
עם קום המדינה הצטרף נבון לשירות החוץ והיה שותף להקמת הנציגות הדיפלומטית הישראלית באורוגוואי. הוא שירת גם בארגנטינה, ועסק בפעילות דיפלומטית ובאיסוף מודיעין, בין היתר על פושעי מלחמה נאצים שנמלטו לדרום אמריקה. אף שגדל בבית דובר לאדינו, הוא גילה שהשפה אינה מספיקה לניהול שיחות ולנשיאת נאומים בספרדית, ולכן למד את השפה אצל מורה מקומי.
בשנת 1951 שב נבון לישראל ומונה למזכירו המדיני של שר החוץ משה שרת. באותה תקופה קיבל דוד בן-גוריון ספר בספרדית על הפילוסוף ברוך שפינוזה, וביקש ללמוד את השפה כדי לקרוא אותו במקור. מזכירו, אפי עברון, המליץ על נבון, שחזר זמן קצר קודם לכן מדרום אמריקה. כך החלו השניים להיפגש לשיעורי ספרדית בביתו של בן-גוריון בתל אביב, לעיתים בימי שישי ולעיתים לפני ישיבות הממשלה. בהמשך הם אף קראו יחד את "דון קישוט" של סרוונטס.
השיעורים היו תחילתה של מערכת יחסים קרובה, ובשנת 1952 מונה נבון למזכירו של בן-גוריון ובהמשך למנהל לשכתו. בתקופת פרישתו הזמנית של בן-גוריון הוא שירת בלשכת ראש הממשלה משה שרת, וכששב בן-גוריון לתפקיד חזר לעבוד לצידו. במשך יותר מעשור היה נבון מאנשי אמונו הקרובים של בן-גוריון, ולקח חלק בעבודת הלשכה בשנים של הכרעות מדיניות וביטחוניות חשובות.
כאשר פרש בן-גוריון מראשות הממשלה בשנת 1963, עבר נבון למשרד החינוך והתרבות ומונה לראש אגף התרבות והאומנות. אחת המשימות המרכזיות שלקח על עצמו הייתה להקנות מיומנויות קריאה וכתיבה למבוגרים, מתוך תפיסה שידיעת העברית חיונית להשתלבות בחברה ולצמצום פערים. לשם כך הוא יזם והוביל בשיתוף צה"ל את המבצע הלאומי ל"ביעור הבערות", שבמסגרתו נשלחו מאות מורות-חיילות למושבים, לעיירות הפיתוח וליישובי הספר.
בשנת 1965 הוא נבחר לכנסת מטעם רפ"י בראשות בן-גוריון. בהמשך הוא פעל במסגרת מפלגת העבודה והמערך וכיהן כחבר כנסת עד 1978. בין תפקידיו היו סגן יושב ראש הכנסת, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון ויושב ראש הוועד הפועל הציוני העולמי. כיושב ראש הוועד הפועל הציוני הוא חיזק את הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות ועודד עלייה ארצה.
אחת המשימות שלקח על עצמו הייתה להקנות מיומנויות קריאה וכתיבה למבוגרים, מתוך תפיסה שידיעת העברית חיונית להשתלבות בחברה ולצמצום פערים
"ספרדי": ירושלים עולה על הבמה
לצד פעילותו הציבורית המשיך נבון לעסוק גם בכתיבה. בשנת 1968 פנה אליו יהורם גאון, שהכין עם בני גאון ויוסי בנאי מופע משירי יהדות ספרד, וביקש ממנו לכתוב קטעי קישור בהשראת חיי הקהילה ומסורותיה. כך נולד "רומנסרו ספרדי", ששילב שירי קודש וחול בלאדינו שליקט החזן והחוקר יצחק לוי, לצד סיפורים ודיאלוגים מחיי הקהילה.
בעקבות הצלחת המופע הציע מפיק התיאטרון יעקב אגמון לנבון לכתוב מחזה שלם בהשראת התרבות שבה גדל, ואף העמיד לרשותו דירה בכפר האומנים עין הוד. נבון כבר פרסם סיפורים קצרים, ובהם "הולך ברקידה", שזיכה אותו בפרס בתחרות סיפורים, אך כתיבת מחזה הייתה עבורו אתגר חדש. במהלך העבודה הוא התייעץ עם המשורר נתן אלתרמן, שעודד אותו להמשיך. התוצאה הייתה "בוסתן ספרדי", מחזה מוזיקלי שהתבסס על זיכרונות ילדותו משכונת אוהל משה בירושלים.
המחזה העלה לבמה את הווי החיים בשכונה הספרדית בשנות ה-30, על דמויותיה הססגוניות, מנהגיה, סיפורי האהבה והמריבות, בליווי שירי לאדינו ופיוטים. באמצעות ההומור והמוזיקה ביקש נבון להכיר לקהל הישראלי את עולמה של יהדות ספרד ולשמר את המסורות שעליהן גדל. המחזה הועלה לראשונה בשנת 1969 בתיאטרון "בימות", בבימויו של יוסף מילוא, וזכה להצלחה גדולה. בשנת 1998 הוא חזר לבמות בהפקה מחודשת של תיאטרון "הבימה", בבימוי צדי צרפתי ובעיבודים מוזיקליים של יהודית רביץ. מאז הוא הוצג אלפי פעמים והפך לאחד המחזות המצליחים בתולדות התיאטרון הישראלי.
נבון עסק בירושלים ובהיסטוריה היהודית גם ביצירות אחרות. ב-1971 הוא כתב את "מגילת הזקנים אשר בכותל המערבי", אגדה על 32 זקנים המבקשים להעניק את שנות חייהם לחיילים היוצאים לקרב. בשנת 1976 הוא פרסם את "ששת הימים ושבעת השערים", אגדה על איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים.
באמצעות ההומור והמוזיקה ב"בוסתן ספרדי" ביקש נבון להכיר לקהל הישראלי את עולמה של יהדות ספרד ולשמר את המסורות שעליהן גדל
הנשיא של כולם: מבית הנשיא ועד ארמון סאדאת
ב-19 באפריל 1978 נבחר נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל. הוא היה הנשיא הראשון ממוצא ספרדי והראשון שנולד בירושלים. נבון הביא עימו לבית הנשיא סגנון חם ובלתי אמצעי, והרבה לסייר ברחבי הארץ, במיוחד בעיירות הפיתוח, בשכונות המצוקה וביישובי המיעוטים. הוא ביקש לקרב בין דתיים לחילונים, בין מזרחים לאשכנזים ובין יהודים לערבים, תוך שמירה על המסורות הייחודיות לכל קהילה.
אחד מרגעי השיא בכהונתו היה הביקור הממלכתי במצרים באוקטובר 1980, כשנה וחצי לאחר חתימת הסכם השלום בין המדינות. לקראת הביקור התכונן נבון במשך חודש שלם: הוא נפגש עם מומחים למצרים, למד על החברה והתרבות המקומית ותרגל את הניב המצרי של השפה הערבית. הוא גם ביקש לבקר בכפר הולדתו של סאדאת ולהיפגש עם סופרים ואנשי רוח. נבון העניק לנשיא מצרים מתנה אישית: סיפור יוסף המקראי בתרגום לערבית, בכריכת בד מעוטרת ברקמת זהב. הביקור זכה לתהודה רבה והמחיש את החשיבות שייחס נבון להיכרות עם תרבותו של האחר.
נבון השמיע את קולו גם בסוגיות ציבוריות רגישות. בשנת 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, הוא קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית בעקבות הטבח שביצעו אנשי הפלנגות הנוצריות במחנות הפליטים סברה ושתילה בביירות. הקריאה הפומבית של נשיא המדינה הייתה צעד חריג, ובהמשך אכן הוקמה ועדת כהן לבדיקת האירועים. בשנת 1983, בתום חמש שנות כהונה, הוא בחר שלא להתמודד לתקופה נוספת.
נבון העניק לנשיא מצרים מתנה אישית: סיפור יוסף המקראי בתרגום לערבית, בכריכת בד מעוטרת ברקמת זהב
בחזרה למשרד החינוך: המורשת שהותיר יצחק נבון
בשנת 1984, כשנה לאחר סיום כהונתו, שב נבון לחיים הפוליטיים במהלך חסר תקדים בתולדות המדינה. הוא נבחר שוב לכנסת מטעם המערך ומונה לסגן ראש הממשלה ולשר החינוך והתרבות, תפקידים שבהם כיהן עד שנת 1990. עבור נבון, שהחל את דרכו המקצועית כמורה, הייתה זו הזדמנות לשוב ולעסוק באחד התחומים הקרובים ביותר לליבו.
כשר החינוך הוא ביקש להקנות לתלמידים ידע וכלים לצד חינוך לערכים, לדמוקרטיה, לסובלנות ולכבוד למורשת היהודית. הוא יזם את מפעל "סל תרבות ארצי", שחשף תלמידים מכל שכבות האוכלוסייה להצגות וליצירות אומנות, קידם את מסעות התלמידים לפולין להעמקת לימודי השואה, הרחיב את לימודי הערבית ואת הוראת מורשת יהדות המזרח, ופיתח תוכניות למפגשים בין תלמידים יהודים לערבים. ב-1988, בעקבות מחאת תלמידים על הזנחת לימודי הקולנוע בבית הספר "בית צבי", הוא הקים ועדה ציבורית שהמליצה לייסד בית ספר עצמאי לקולנוע. בעקבות זאת היה שותף להקמת בית הספר "סם שפיגל" בירושלים, שנפתח ב-1989.
בשנת 1992 פרש נבון מהחיים הפוליטיים, אך המשיך בפעילות ציבורית ענפה, במיוחד בתחומי החינוך, התרבות והמורשת היהודית. באותה שנה הוא השתתף בסדרת הטלוויזיה התיעודית "ירושלים שהייתה בספרד", שהוקדשה לתולדות יהדות ספרד במלאת 500 שנה לגירוש. בהמשך הוא עמד בראש הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו ופעל לשימור השפה ומסורותיה, וכיהן כנשיא המרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה וכיושב ראש "נאות קדומים", שמורה העוסקת בהיכרות עם נופי הארץ וצמחייתה דרך המקורות היהודיים. במשך שנים הוא שימש גם יושב ראש חבר השופטים בחידון התנ"ך העולמי לנוער.
בשנת 1993 נפטרה רעייתו אופירה ממחלת הסרטן, ובשנת 2008 הוא נישא למירי שפיר, שהייתה בת זוגו במשך שנים ארוכות. באפריל 2015, כשהיה בן 94, פרסם נבון את ספרו האוטוביוגרפי "כל הדרך", שבו סיכם את תחנות חייו ואת האירועים ההיסטוריים שהיה שותף להם. חודשים אחדים לאחר מכן הוא הלך לעולמו ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
גם לאחר שהגיע לתפקידים הבכירים במדינה, נבון המשיך לשאוב השראה מהמסורות ומהשפות שהכיר בילדותו בירושלים. הוא הותיר חותם במערכת החינוך ובחיי התרבות, ופעל להעניק למורשת יהדות ספרד מקום מרכזי בסיפור הישראלי.
לאחרונה, ביוני 2026, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק להקמת מרכז ממלכתי להנצחת מורשתו, שיפעל בין היתר לחיזוק הלכידות החברתית, לצמצום פערים ולשימור מורשת יהדות ספרד והמזרח. ההצעה, שטרם אושרה, מבקשת להנחיל לדורות הבאים את כל אותם ערכים שהנחו את נבון לאורך חייו.
תמונה ראשית: נשיא המדינה יצחק נבון, ינואר 1983. צילום: יעקב סער, לע"מ