חרם בבית הספר: עקרונות יהודיים למניעה ולטיפול

אחת הנטיות הטבעיות של המין האנושי היא הנטייה לזהות דפוסים וקווי דמיון, ולהתחבר אל מי שדומה לנו. באופן טבעי אנחנו חשדניים יותר כלפי מי ששונה מאיתנו, והתוצאה היא שאנחנו נוטים “לסמן” את השונה והחריג. אצל ילדים, הנטייה הזו מתבטאת ביתר שאת, כאשר נוספים אליה הקושי להבין לעומקם את רגשות הזולת ולהתחשב בהם, יחד עם חוסר היכולת להסתיר את הרגשות האלה ולייצר הפרדה בינם לבין מעשים. לכן, קבוצות ילדים עלולות להיות אף פחות סלחניות כלפי אלה שמתויגים כשונים.

באופן טבעי אנחנו חשדניים יותר כלפי מי ששונה מאיתנו, והתוצאה היא שאנחנו נוטים “לסמן” את השונה והחריג ואצל ילדים, הנטייה הזו מתבטאת ביתר שאת, ועומדת בבסיס התופעה המכונה “חרם חברתי”. למרות שהתנהגות זו נובעת לכאורה מהטבע האנושי, היא לא בלתי נמנעת, ואסור לנו להשלים איתה

נטייה זו עומדת בבסיס התופעה המכונה “חרם חברתי”, שבה קבוצת ילדים מטילה חרם על ילד שהיא מבקשת לסמן כחיצוני לה, בין היתר על ידי התעלמות או אלימות מילולית ואף פיזית. לפי נתונים מ-2015, בלמעלה מ-60% מהכיתות בישראל הוטל חרם על אחד התלמידים, וכ-6% מכלל התלמידים סבלו מחרם. הנתונים אף גבוהים יותר כאשר בוחנים בנפרד את בתי הספר היסודיים בהשוואה לתיכונים.

אבל למרות שהתנהגות זו נובעת לכאורה מהטבע האנושי, היא לא בלתי נמנעת, ואסור לנו להשלים איתה. עלינו תמיד להאמין ביכולת להשתנות ולתקן, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בילדים. ערך התשובה, הנובע מהאמונה ביכולתו של האדם להשתנות, הוא אחד הערכים המרכזיים של הדת היהודית ושל מערכת היחסים של היהודי עם המצוות ועם אלוהים.

לכן, ודווקא בשל הבנה שהיכולת הזו עדיין מתפתחת במוחו של הילד, חשוב מאוד להשקיע בחינוך לאמפתיה ולרגישות לזולת. שלא כמו אצל מבוגרים, הילד עדיין לא לחלוטין מבין שהאדם העומד מולו הוא בעל עולם פנימי עשיר ועמוק, בדיוק כמו העולם הפנימי שלו. עם זאת, היהדות לעולם לא רואה באדם רק את המגבלות של הטבע. לכל אדם, ובמיוחד לילד, יש יכולות להתפתח ולהתגבר. אם לא נדרוש מהילד ללמוד ולתקן, כיצד יגדל ויתבגר?

אז מה אפשר לעשות?

קבלו חמישה טיפים יהודיים למניעת חרם בקרב קבוצות ילדים ולהתמודדות איתו.

האדם הוא יצור חברתי, והוא זקוק לתחושת השתייכות ולקשרים מיטיבים כדי לשרוד. יחסים עם קבוצת השווים שלנו הם חלק קריטי בתפיסה שלנו את עצמנו ובחוסן שלנו.

1. העמידו את הנידוי והחרם החברתי בראש סולם ההתנהגויות הפסולות

חז”ל הדגישו עד כמה חמור מעשה ההשפלה והנידוי. את האיסור הזה אף השוו חכמי הגמרא לאיסור על רצח: “כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים”. החשש מביזוי האחר הוא גם בעל משמעות הלכתית – למשל, החובה “הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ” הקוראת לנו להעיר למי שאינו מתנהג כראוי, מוגבלת ואינה חלה במצב שבו ההוכחה תגרום להשפלה.

האדם הוא יצור חברתי, והוא זקוק לתחושת השתייכות ולקשרים מיטיבים כדי לשרוד. יחסים עם קבוצת השווים שלנו הם חלק קריטי בתפיסה שלנו את עצמנו ובחוסן שלנו. פגיעה באלמנט הזה בחייו של ילד אחר באמצעות התעלמות או השפלה היא פגיעה בו לא פחות מאלימות פיזית, ועלינו לגלות אפס סובלנות להתנהגות כזו.

2. חנכו לאמפתיה ולכבוד האדם

לכל אחד, ובמיוחד לילדים, עלול להיות קשה להבין שהאדם העומד מולו הוא בעל עולם פנימי עשיר ועמוק, בדיוק כמו העולם הפנימי שלו. את העיקרון הזה מדגישה היהדות במספר רב של מצוות מהתורה ואמרות של חז”ל. “ואהבת לרעך כמוך”, “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך”, “אל תהי בז לכל אדם” ו”אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו”, הן רק חלק מהדוגמאות לכך.

הסבירו לילד שלכם, בכלים שהוא מסוגל להבין, שלמרות שהילד המוחרם קצת שונה ממנו, גם הוא יכול להרגיש פגוע או מושפל. הסבירו לו את כמה חשוב להתחשב ברגשות הזולת ולמנוע ממנו כאב, כפי שהוא היה רוצה שינהגו כלפיו.

יש ללמד גם את ילדינו לפעול כאשר הם מזהים קושי אצל ילדים אחרים, ולא להמשיך להתנהג כרגיל. עלינו לחזק התנהגויות חיוביות, להחמיא לילדינו כאשר הם מגלים חמלה לאחרים, ולעודד אותם להתנגד להתנהגות שלילית

3. תנו דוגמה אישית: עזרו לזולת וצאו נגד עוולות

בספר ויקרא אוסרת עלינו התורה לעמוד בחיבוק ידיים אל מול אלימות, ותובעת מאיתנו להתנגד, ולעשות כל שביכולתנו כדי למנוע פגיעה באחר. על כל אחד מאיתנו לקחת אחריות אישית על האנשים בסביבתנו, ולא רק לא לפגוע בהם – אלא גם למנוע מאחרים לעשות זאת.

יש ללמד גם את ילדינו לפעול כאשר הם מזהים קושי אצל ילדים אחרים, ולא להמשיך להתנהג כרגיל. עלינו לחזק התנהגויות חיוביות, להחמיא לילדינו כאשר הם מגלים חמלה לאחרים, ולעודד אותם להתנגד להתנהגות שלילית של ילד אחר. נוסף על כך, יש לתת דוגמה אישית, ולעזור בעצמנו כאשר אנחנו רואים ילד בצרה.

4. העצימו את הילד והעניקו לו הסתכלות חדשה על קושי

אף אחד לא מושלם, ולכל אחד מאיתנו יש משהו שקשה לו. אצל ילד עם קשיים מכל סוג, ובייחוד ילד מבודד חברתית, עלולה להיווצר התחושה שלכל היתר הדברים באים בקלות. אך אם נביט בגיבורי היהדות, נראה שגם להם היו קשיים: ליוסף התנכלו, משה רבנו היה מגמגם, ורבי עקיבא למד לקרוא רק בגיל ארבעים. היהדות מלמדת אותנו שכולם מתמודדים עם קשיים, ושגם מי שקשה לו יכול להיות מנהיג.

למדו גם את ילדכם שגם אם כרגע נראה שהוא שונה וחריג, זו רק אשליה זמנית, ושגם אם כרגע קשה לו זה לא אומר שהוא תמיד יהיה בשוליים. אל תתעלמו מהקשיים, אלא הסבירו לו כיצד לצידם יש לו גם כוחות מיוחדים. הראו לו שאתם מאמינים בו, וחזקו את הערך העצמי שלו.

5. למדו את הילדים על הסכנות שהם עצמם יכולים לייצר ברשת

עם דבר אחד המסורת לא לימדה אותנו להתמודד: הרשתות החברתיות. כיום, תופעת החרם לובשת צורה חדשה, והרשתות החברתיות מחמשות את הקבוצה המחרימה באמצעי תקשורת מאורגנים יותר, ומעניקות להשפלה במה פומבית יותר. נוסף על כך, הרשתות מאפשרות להעליב מישהו מבלי לראות את התגובה שלו, וכך להתעלם מכוחן המעליב של המילים. במובן הזה, אולי אפשר להשוות את הבריונות ברשת לרכילות, שנאמרת מאחורי גבו של הנפגע.

בשנים האחרונות מושקע מאמץ גדול בחינוך לשימוש נכון באינטרנט ולהימנעות מהסכנות הטמונות בו. עם זאת, רוב המאמץ מושקע במניעת התמכרות, בהסתרת תכנים מיניים ובהגנה מפני פוגענות של זרים. כמעט לא שמים דגש על הסכנה שהילד עצמו עלול להוות כלפי ילדים אחרים. הרשתות החברתיות הן כלי מרכזי מאוד בפרקטיקה של החרם, וחשוב מאוד ללמד ילדים להימנע מכך. הדגישו בפני הילד שגם דברים שנאמרים ברשת, כאשר הילד המוחרם לא באמת ניצב מולו, מגיעים בסופו של דבר אל ליבו ופוגעים בו לא פחות.