העיסוק המוגבר בזהות היהודית בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז השבעה באוקטובר ותקופת המלחמה, עורר מחשבות באשר לרצון בלימודי יהדות ומסורת מגוונים ובאשר למקורות הרצויים ללימודים מסוג זה.
במדד צהר שעסק בנושא התעוררות יהודית שאלנו את השאלה הבאה: ממי הייתם בוחרים ללמוד יהדות ומסורת? למשיבים ניתנה האפשרות לסמן יותר מתשובה אחת, ומניתוח הנתונים עולה כי רבנים מהציבור הדתי-לאומי הם מורי הדרך המועדפים על 48% מכלל המשיבים. את המקום השני חולקים אנשי רוח חילונים (36%) עם רבנים חרדים (35%). נציגי הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים זכו ל-13%, ואילו חמישית מהציבור (20%) ציינו כי אינם מעוניינים לבחור באף אחת מהאפשרויות שהוצגו.
כשצוללים לנתוני הפילוח המגזרי מתברר שרבני הציונות הדתית זוכים להעדפה רחבה לא רק בקרב הציבור הדתי (88%) והמסורתי (66%), אלא גם בקרב הציבור החרדי: 60% מהמשיבים החרדים הביעו נכונות ללמוד מרבנים דתיים-לאומיים לצד רבנים מהמגזר שלהם.
ביחס לציבור המשיבים החילוני, אנו רואים כי יותר משליש (35%) כלל אינם רוצים ללמוד יהדות מגורם כלשהו. בקרב אלו שכן נכונים לכך, יש דרישה ברורה לפגוש את היהדות דרך אנשי רוח מהעולם החילוני-תרבותי שלהם (58%). נתונים אלו מעידים על נתק מדמויות רבניות מסורתיות בקרב החילונים, ועל דרישה לפגוש את היהדות דרך גורמים המדברים בשפה הקרובה לליבם.
הצמא לתוכן יהודי אכן קיים בחלקים נרחבים בחברה הישראלית, אבל ביחס לחלק נכבד ממנה מתברר כי בנתיב אל המסורת – זהותם של מורי הדרך קריטית לא פחות מהמסר.