מאת: הרב צחי להמן
בעקבות כל מה שעברנו בשנה וחצי האחרונות והמחירים הגדולים ששילמנו, נדמה שהשנה המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות קשה במיוחד. משפחות רבות נוספו למעגל השכול, ויום הזיכרון מציף בנו לא רק את זכרם של אלו שנפלו במלחמות העבר, אלא גם זכרם של כל אלו שנפלו במלחמה הארוכה שעדיין לא תמה. הכאב טרי ואין מי שעינו אינה דומעת וליבו אינו כואב על החלל שהכיר. לזה מצטרף מצבם של החטופים וכאבן של משפחותיהם והדאגה מהקיטוב בשיח הציבורי. כל אלו יחד, מכבידים ומקשים על המעבר מיום של אבל וכאב ליום של שמחה והודיה.
אבל האמת היא שדווקא בגלל הכאב והקושי, ודווקא משום שהם כל כך גדולים, צריך למצוא דרך לא לשקוע בהם, אלא לפתוח פתח של תקווה. ויום העצמאות הוא לא רק יום של הלל והודיה אלא גם יום של תקווה. ביום העצמאות אנו מרחיבים את המבט לראות את כל הטוב שיש לנו, שביומיום התרגלנו אליו, והוא כל כך מובן מאליו עד שאנחנו כבר לא מתייחסים אליו. גם בשנה האחרונה, במקביל לכאב ולדאגה ולקושי, ראינו גילויים רבים של טוב ויש. מסירות נפש ונחישות בשדה הקרב שהביאו הצלחות מרשימות, נתינה, דאגה, סיוע ועזרה למשפחות השכול, לחטופים, למפונים ולאנשי המילואים. כל הטוב הזה – ראוי לראות אותו, להודות עליו, ולקבל ממנו כוח להמשיך להאמין בטוב ולהמשיך להאמין שהטוב ינצח.
גם השנה אסור להתעלם מהכאב, אבל אסור גם להיכנע לו. אי אפשר להיכנס ליום העצמאות מתוך התעלמות ממה שקרה ועדיין קורה, אבל גם אי אפשר לשקוע בו. זה לא נכון, זה לא מועיל, זה לא בריא וזה גם לא משקף את המציאות באופן אמיתי.
מאז ומעולם, במצבים קשים ומורכבים, כשהלב סוער ומוצף ברגשות עזים וסותרים, בחר עם ישראל לפנות בתפילה לריבונו של עולם. התפילה בוקעת ממפגש של האדם עם עצמו שמוביל למפגש עם הקדוש ברוך הוא. כאשר אנו מצליחים לבטא את עצמנו באופן כן ואותנטי ולבקש את הטוב, מתוך אמונה בו, ומתוך ודאות שסופו של הטוב לנצח, אנחנו מתמלאים בכוח ונפתחים לתקווה.
להורדת תפילה מחברת בין יום הזיכרון ליום העצמאות
תפילה אישית בוקעת מרצון לתת ביטוי למחשבות ולרגשות שמתרוצצים בלב, ומצורך ורצון לעשות סדר בעולם הפנימי, ועל ידי זה לכוון ולדייק את הרצונות והמעשים. תפילה ציבורית צומחת מהקליטה של הלב הציבורי. מהקשבה לקולות השונים שמתרוצצים במרחב הציבורי וממציאת השורשים המשותפים והמאחדים שלהם. במבט שטחי נראה שבמרחב הציבורי של החברה הישראלית נשמעים קולות מנוגדים רבים, אבל בהאזנה ובהתבוננות עמוקה יותר ניתן לזהות את המכנה המשותף, את הכמיהה של כולם לשובם בשלום של כל החטופים, לרפואתם השלמה של כל הפצועים ולנחמתן של המשפחות השכולות בידיעה שהמחיר היקר ששילמו הביא ניצחון על הרוע ומאפשר לכולנו לחיות חיים ערכיים משותפים.
לידתה של תפילה זו באה מרצון לתת ביטוי למחשבות ולרגשות שמתרוצצים בליבם של רבים בחברה הישראלית בימים אלו. היא ניסיון לתת מילים לכמיהות שרוחשות בתוך עולמנו הפנימי במציאות המורכבת שבה אנו חיים. מטרתה של התפילה לחבר. לחבר בין אנשים, לחבר בין ההרגשות השונות שאנשים חשים בימים אלו ובין ריבונו של עולם, ולחבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות.
החיבור הזה, שמושתת על היכולת לחבר ולתת מקום לאנשים שונים ולמחשבות ורגשות שונים, הוא מקור הכאב המשותף, והוא גם מקור התקווה המשותפת. פנייה לאבינו שבשמיים מתוך חיבור זה מחזקת וממלאת ברוח שיש בכוחה להביא ברכה לחברה הישראלית כולה.
הכותב הוא חבר הנהלת ארגון רבני צהר
*פורסם בשבת החולפת בעלון הדור, העלון שמגבש דור חדש של ציונות דתית