שיבת ציון היא התקופה ההיסטורית והתהליך שבו חזרו היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש מלך פרס בשנת 538 לפני הספירה, מהלך שהוביל להקמתו של בית המקדש השני. תהליך זה לא היה אירוע חד-פעמי אלא מפעל מתמשך שנפרס על פני כנראה מאה שנה, ובמהלכו עלו קבוצות שונות של גולים שהקימו מחדש את היישוב היהודי החרב באזור יהודה וירושלים. שיבת ציון נחשבת לנקודת מפנה מכרעת בעיצוב הזהות היהודית, שכן במהלך תקופה זו השתנה המבנה החברתי והדתי של העם, ההנהגה עברה מידי המלכים לידי הכהונה הגדולה וחכמי התורה, והתקשרו בה המילים המפורסמות מספר תהילים: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים, אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה".