גמילות חסדים היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות. היא מבטאת את האחריות ההדדית הבסיסית הקיימת בין בני אדם ואת החובה המוסרית לדאוג זה לזה. שלא כמו צדקה, המוגבלת לנתינה כספית לעניים, גמילות חסדים כוללת קשת רחבה של מעשים שנועדו לתמוך בזולת. הרמב"ם מסביר שעשיית חסד היא לא רק פעולה חברתית, אלא גם דרך לחקות את דרכיו של הקב"ה, המיטיב עם ברואיו. בכך היא נתפסת לא רק כחובה מוסרית, אלא כדרך חיים המחנכת את האדם לדאגה, אמפתיה ונדיבות מתמדת.
גמילות חסדים
חכמים מייחסים לגמילות חסדים מעמד יוצא דופן. היא נמנית עם שלושת היסודות שעליהם העולם עומד ("על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים", אבות א', ב'), ואף נאמר עליה שהיא גדולה יותר מן הצדקה (סוכה מ"ט, ב'), משום שאינה מוגבלת לנתינה כספית לעניים בלבד אלא מקיפה כל מעשה של עזרה – בגוף, בממון ובדיבור, כלפי עניים ועשירים כאחד. הרמב"ם מתאר אותה כחובה יסודית בחיי הקהילה היהודית.
כל מעשה נתינה ללא תמורה לזולת הנזקק הוא מעשה של גמילות חסדים. המצווה יכולה להתבטא בצורות מגוונות: סיוע כספי (כמו צדקה והלוואות), סיוע גופני (ביקור חולים, קבורת מתים, עזרה לקשישים, אפילו לרקוד בחתונה ולשמח חתן וכלה) וסיוע רוחני (עידוד, ניחום אבלים). גם סיוע כללי, שמתבטא במתנות, בהשאלת חפצים ואפילו בחיוך ובמילה טובה נחשב כגמילות חסדים.
מלבד כל המעשים הפרטיים שאפשר לעשות כחסד לזולת, גמילות חסדים באה לידי ביטוי גם באמצעות ארגונים רבים ומאות מוסדות גמ"ח המעניקים סיוע בתחומים שונים.
גמ"ח הם ראשי תיבות של גמילות חסדים, וקיצור של ארגון או מוסד קהילתי לעזרה הדדית. הגמ"ח מתבסס על תרומות, ומאפשר לכל נזקק לקבע סיוע, כולל הלוואות גדולות, ללא צורך בפנייה למוסדות פיננסיים עם תנאים מכבידים. בארץ קיימים מאות גמ"חים, כמעט בכל תחום – מהלוואות וסיוע בהסעות ובליווי חולים, דרך השאלת ציוד רפואי, לתינוקות או לשמחות, ועד טיפולי שיניים וייעוץ משפטי.