“והגדת לבנך” היא מצוות עשה בחג הפסח, בערב ט”ו בניסן (כלומר בליל הסדר), לספר את סיפור יציאת מצרים. לב המצווה הוא לספר את הסיפור לילדים, כפי שכתוב בספר שמות: “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם” (שמות יג, ח), ואולם גם מי שאין לו ילדים מצווה עליו לזכור בליל פסח את יציאת מצרים.
חז”ל קבעו כי כל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח. הכוונה לא רק לפרטי הסיפור, שצריכים לכלול את ימי השעבוד במצרים, את נקמת ה’ בפרעה ואת הצלתם של בני ישראל, אלא גם לסגנון הסיפור. המשנה מפרטת כי הסיפור צריך להיות מסופר בדרך של שאלה ותשובה; שיש להתחיל את הסיפור בצרתם של בני ישראל ולסיים בגאולה; שיש לחבר את הסיפור למצוות החג – פסח, מצה ומרור; שיש להמחיש את הסיפור, שכן “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”; וכי יש לסיים את הסיפור בהלל, הודאה ושירה לה’ על שהוציא את בני ישראל “מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב”.