יושבים שבעה, רוצים קבורה באדמה ומבקשים לוויה מסורתית: כך נפרדים הישראלים מיקיריהם

סקר חדש של מדד צהר ליהדות ולמסורת בחן כיצד נוהג הציבור היהודי בישראל בעקבות אובדן של אדם קרוב, אילו מנהגי אבלות הוא מקיים ומהן העדפותיו בנוגע לצורת הקבורה. הממצאים מראים כי מנהגי האבלות היהודיים נמצאים בקונצנזוס רחב, ונפוצים מאוד גם בקרב הציבור החילוני, אך קיימים הבדלים בין קבוצות האוכלוסייה במנהגים שהן מקיימות ובחשיבות שהן מייחסות למסורת.

הסקר נערך בסוף אוגוסט 2026 בקרב 1,330 משיבים מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל, בני 18 ומעלה, המשתמשים באינטרנט. המדגם עבר בקרה להבטחת ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, רמת דתיות וזיהוי פוליטי עצמי. טעות הדגימה המרבית היא 2.7%, ברמת ביטחון של 95%.

מנר נשמה לעלייה לקבר: מנהגי האבלות שנשמרים בישראל

המסורת היהודית מלווה את האדם לאורך מעגלי החיים וכוללת גם שורה של מנהגים הקשורים לאבלות ולפרידה מן הנפטר. אחד המרכזיים שבהם הוא מנהג השבעה, שבמהלכו בני המשפחה הקרובים יושבים שבעה ימים לזכר הנפטר. מהסקר עולה כי בקרב מי שאיבדו בן משפחה מדרגה ראשונה בחמש השנים האחרונות, 82% ישבו שבעה במשך כל שבעת הימים ו-9% ישבו שבעה בחלק מהימים. רק 9% לא ישבו שבעה כלל. המשיבים שלא איבדו בן משפחה מדרגה ראשונה נשאלו כיצד ינהגו במקרה של אובדן כזה בעתיד. 85% מהם השיבו שישבו שבעה במשך כל שבעת הימים ו-5% נוספים בחלק מהימים. רק 3% ציינו שלא ישבו שבעה כלל.

הסקר בחן גם אילו מנהגי אבלות נוספים המשיבים מקיימים או מתכוונים לקיים במקרה של פטירת קרוב. הנפוץ שבהם הוא מנהג העלייה לקבר בתום השבעה או השלושים, שעליו דיווחו 86% מהמשיבים. אחריו נמצאת הדלקת נר נשמה בימי הזיכרון השנתיים, עם 70%.

מנהגים הקשורים לאופן שבו נוהגים בתקופת השבעה עצמה נפוצים בשיעורים נמוכים יותר. 49% מהמשיבים ציינו שהם נוהגים לשבת על כיסאות נמוכים או על הרצפה, בהתאם למנהג, ו-48% אומרים קדיש בימי השבעה. 46% נמנעים מגילוח או מתספורת במהלך השבעה, ו-43% במשך החודש הראשון. עוד 38% נמנעים מרחצה או ממקלחת במהלך השבעה.

שאלה נוספת בסקר בחנה כיצד תופס הציבור את מנהגי האבלות השונים: האם הם בעיקר מנהגים דתיים, בעיקר מנהגים ישראליים-משפחתיים, או משלבים בין השניים. מהתוצאות עולה שניחום אבלים הוא המנהג שמזוהה במידה הרבה ביותר עם ההיבט הישראלי-משפחתי: 30% רואים בו בעיקר מנהג כזה, בעוד כמחצית מהמשיבים מייחסים לו משמעות דתית ומשפחתית במידה שווה.

גם העלייה לקבר ביום השנה נתפסת בעיני רבים, כ-45% מכלל המשיבים, כמנהג דתי ומשפחתי במידה שווה. לעומת זאת, אמירת קדיש מזוהה בעיקר עם ההיבט הדתי: 77% רואים בה מנהג דתי בעיקרו, לעומת 20% שמייחסים לה משמעות דתית ומשפחתית במידה שווה. גם הדלקת נר נשמה ביום השנה מזוהה יותר עם ההיבט הדתי: 47% רואים בה בעיקר מנהג דתי, לעומת 37% שרואים בה מנהג דתי ומשפחתי במידה שווה.

קבורה באדמה או קבורה בקומות? הבחירה ברורה

בישראל נהוגות שתי צורות קבורה עיקריות: קבורת שדה, שבה הנפטר נקבר באדמה, וקבורה רוויה, שבה הקבורה נעשית בכוכים בקיר או במבנה. הקבורה הרוויה נועדה בין היתר להתמודד עם המחסור בשטחי קבורה, בעיקר במרכז הארץ.

למרות היתרונות המעשיים של קבורה רוויה, מהסקר עולה כי הציבור היהודי מעדיף בבירור את הקבורה באדמה. 67% מהמשיבים מעדיפים שבני משפחתם ייקברו באדמה. לעומתם, 23% ציינו כי סוג הקבורה אינו משנה להם, 2% מעדיפים קבורה רוויה ו-7% מעדיפים שלא תתקיים קבורה כלל, אלא שריפת הגופה או דרך אחרת.

כאשר המשיבים נשאלו כיצד היו רוצים להיקבר בעצמם, שיעור המעדיפים קבורה באדמה נותר גבוה אך ירד ל-57%. במקביל, שיעור המשיבים שסוג הקבורה אינו משנה להם עולה ל-29%, ו-13% מעדיפים שלא להיקבר כלל. גם כאן רק 2% מעדיפים קבורה רוויה.

הנתונים חושפים פער משמעותי בהעדפות בהתאם לרמת הדתיות. בקרב החרדים, 97% מעדיפים קבורה באדמה עבור בני משפחתם, לעומת 87% מהמסורתיים ו-49% מהחילונים. בקרב המשיבים שהגדירו את עצמם אתאיסטים, השיעור יורד ל-27%, בעוד 44% מהם אינם מייחסים חשיבות לסוג הקבורה.

נושא סוג הקבורה חשוב מאוד בתכנון הקרקע בישראל, והקדשנו לו את אחד מפרקי תוכנית "תמונת מצב".

מסורת יהודית בלוויה: חשובה לרוב הציבור

לצד ההעדפה לקבורה באדמה, הסקר בחן את חשיבותה של המסורת היהודית בטקסי הלוויה והקבורה. 71% מהמשיבים ציינו כי חשוב להם שטקס הלוויה והקבורה של בני משפחתם הקרובים ייערך בהתאם למסורת היהודית. מנגד, 12% השיבו שהדבר אינו חשוב להם כל כך, ו-17% ציינו שהוא כלל אינו חשוב להם.

גם בנושא זה נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצות האוכלוסייה. בקרב החרדים, כל המשיבים ייחסו חשיבות למסורת היהודית בטקסי הלוויה והקבורה, וכך גם כמעט כל הדתיים. בקרב המסורתיים השיעור עומד על 96%, ואילו בקרב החילונים עם זיקה למסורת הוא מגיע ל-82%. לעומת זאת, בקרב המשיבים שהגדירו עצמם חילונים, 33% בלבד רואים חשיבות בקיום הטקס בהתאם למסורת היהודית.

הסקר בדק גם את היחס לחבישת כיפה או כיסוי ראש במהלך לוויה יהודית. 24% מהמשיבים חובשים כיפה או כיסוי ראש לאורך השנה, ו-36% נוספים נוהגים לחבוש אותם בלוויה מתוך כבוד, גם בלי שהתבקשו לעשות זאת. 13% יעשו זאת אם יתבקשו, ואילו 18% אינם חובשים כיפה או כיסוי ראש בלוויה. עוד 5% מעדיפים שלא לחבוש כיפה גם אם יבקשו מהם.

מהי משמעות הקדיש והאם ראוי שנשים יאמרו אותו?

תפילת "קדיש יתום" מזוהה בציבור עם אבלות ופרידה מן המת, אף שתוכנה המרכזי הוא שבח לאל ובקשה להתגדלות שמו ומלכותו בעולם. הסקר בדק עד כמה הציבור מכיר את נוסח התפילה ואת משמעותה. 34% מהמשיבים ציינו שהם זוכרים את נוסח הקדיש בעל פה, ו-49% נוספים יודעים לקרוא אותו ומבינים את כולו או את עיקרי הדברים. לעומתם, 8% יודעים לקרוא את המילים אך אינם מבינים את משמעותן, ו-9% אינם מכירים כלל את הנוסח.

כאשר נשאלו מהו הנושא המרכזי של תפילת הקדיש, 64% מהמשיבים השיבו נכון כי מדובר בשבח לאל ובבקשה ששמו ומלכותו יתגדלו בעולם. 23% סברו כי עיקר התפילה הוא לעילוי נשמתו של הנפטר, ו-9% השיבו שאינם יודעים. שיעור המשיבים שזיהו נכון את הנושא המרכזי של התפילה מגיע ל-90% בקרב החרדים, לעומת 45% בקרב החילונים.

הסקר בחן גם את עמדות הציבור בנוגע לנשים שאומרות קדיש לזכר בן משפחה מדרגה ראשונה שנפטר, זאת כאשר המנהג הרווח הוא אמירה על ידי הגברים בלבד. 63% מהמשיבים הביעו תמיכה בכך, מתוכם 50% תומכים במידה רבה ו-13% במידה מסוימת. מנגד, 18% מתנגדים ו-19% ציינו שאין להם עמדה בנושא.

גם כאן העמדות משתנות באופן ניכר בהתאם לרמת הדתיות. בקרב החילונים, 76% תומכים בכך, ובקרב החילונים עם זיקה למסורת השיעור עומד על 73%. גם בקרב הדתיים נמצא רוב התומך באמירת קדיש בפי נשים, בשיעור של 63%. לעומת זאת, בקרב החרדים רק 16% תומכים בכך.

בתי כנסת שמאפשרים לנשים לומר קדיש >

הרב שי סולומון, ראש אגף צהר לאבלים, רואה בממצאי הסקר עדות למקומם המרכזי של מנהגי האבלות היהודיים בחברה הישראלית, גם בקרב מי שאינם מנהלים אורח חיים דתי. לדבריו, השיעורים הגבוהים של ישיבת שבעה, עלייה לקבר והדלקת נר נשמה מלמדים על עוצמתה של המסורת היהודית ועל הצורך של משפחות במסגרת מוכרת ומשמעותית להתמודדות עם האובדן.

"המסורת היהודית מעניקה למשפחות דרך להתמודד עם האובדן, להיפרד מיקיריהן ולהמשיך לשמור על זכרם", הוא אומר. "אנחנו פוגשים את הצורך הזה מדי יום בצהר לאבלים, כאשר משפחות מבקשות לקיים לוויה ואזכרה בהתאם למסורת, תוך הקשבה לרצונותיהן ומתן מקום לסיפורו האישי של הנפטר. הרבנים שלנו מלווים משפחות גם בעלייה לקבר בתום השבעה, בשלושים וביום השנה, ומסייעים להן לקיים את המנהגים בדרך שמתאימה להן. גם אמירת הקדיש היא חלק מהליווי הזה, ואנחנו רואים זכות גדולה באמירתו לזכר נפטרים שבני משפחותיהם מתקשים לקיים את המנהג בעצמם".