בלילה שבין 7 ל-8 בנובמבר 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התכנסו בדירה ברחוב מישלה 30 באלג'יר קצינים צרפתים, פעילי מחתרת ונציגים אמריקאים. הם נערכו למבצע נועז, שבמסגרתו תכננו מאות אנשי מחתרת, רובם יהודים, להשתלט על מוקדי השלטון והתקשורת בעיר ולסייע לנחיתת בעלות הברית בחופי צפון אפריקה.
הדירה שבה התקיימו הפגישות הייתה שייכת לארמנד אלכסנדר, תעשיין יהודי מחבל אלזס. בנו פייר, שהצליח להימלט מהשבי הגרמני כשנה קודם לכן, היה מהפעילים המרכזיים בהכנות למבצע. הוא עסק בארגון קבוצות התנגדות ובמשימות מודיעין, ובהמשך פעל גם עם הכוחות האמריקאיים. סיפורם של האב והבן, שנחשף במסמכים ובעדויות היסטוריות, מאיר את תרומתם של יהודים להצלחת אחד המבצעים החשובים במלחמת העולם השנייה.
שלושה ניסיונות בריחה ודרך אחת אל המחתרת
פייר לזר אלכסנדר נולד באפריל 1913 ברוסהיים שבחבל אלזס, שהיה אז תחת שלטון גרמני. הוא גדל במשפחה יהודית אמידה, שאביה, ארמנד אלכסנדר, עמד בראש חברות טקסטיל מצליחות והיה בעל קשרים ענפים בחוגים הכלכליים והציבוריים בצרפת. פייר למד מדעי המדינה ומשפטים, שלט בצרפתית, בגרמנית ובאנגלית ועסק גם בציור ובפיסול. לאחר שאחיו הבכור נהרג במערכה על צרפת ביוני 1940, היה פייר אמור להמשיך את ניהול עסקי המשפחה, אך המלחמה הובילה את חייו למסלול אחר.
בשנת 1935 התגייס אלכסנדר לצבא הצרפתי, ובאוגוסט 1939 נקרא שוב לשירות ושימש מש"ק מודיעין. לאחר פלישת גרמניה לצרפת המשיכה יחידתו להילחם עד סוף יוני 1940, גם לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק. אלכסנדר נפל בשבי הגרמני, ובמהלך השנה שלאחר מכן ניסה לברוח שלוש פעמים.
בניסיון הראשון נתפס, ספג עשרים מלקות ונשלח למחנה משמורת בגרמניה. במשך שבעה חודשים הוחזק ביחידות מיוחדות בתנאים קשים, ולאחר מכן הועבר לעבודת כפייה בברנאו שביער השחור. בניסיון הבריחה השני שבר את רגלו השמאלית, ולאחר שנתפס שוב אושפז למשך 40 יום והוחזק 22 ימים נוספים בתא מעצר. ב-23 באוקטובר 1941 הצליח לבסוף להימלט. הוא הגיע לשווייץ ומשם המשיך לאזור הלא-כבוש של צרפת.
בצרפת נפגש אלכסנדר עם בן דודו קלוד אלפנדרי, שהיה מעורב בפעילות מחתרתית נגד הגרמנים. בעקבות המפגש החליט להצטרף למאבק, ובסוף נובמבר 1941 הגיע לאלג'יר, שבה כבר התגוררו הוריו.
שתי דירות ברחוב מישלה: ההכנות למבצע לפיד
כשפייר אלכסנדר הגיע לאלג'יר, הוא מצא עיר הנתונה לשלטונו של משטר וישי, ששלט באלג'יריה מאז תבוסת צרפת לגרמניה ביוני 1940 ושיתף פעולה עם גרמניה הנאצית. באוקטובר אותה שנה בוטל "צו כרמיה", שהעניק ליהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית בשנת 1870. כ-120 אלף יהודים איבדו את אזרחותם והוכפפו לחוקי הגזע. עובדים יהודים פוטרו ממשרות ציבוריות, תלמידים סולקו ממוסדות חינוך והוטלו מגבלות על עיסוק במקצועות חופשיים.
על רקע הרדיפות החלה להתגבש באלג'יר מחתרת יהודית, בהובלת צעירים מקומיים ובהם ז'וזה אבולקר. בהדרגה יצרו הפעילים קשרים עם קצינים צרפתים שהתנגדו למשטר וישי ועם נציגים אמריקאים, שפעלו לקראת פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה. התוכנית הייתה לנצל את נחיתת הכוחות האמריקאיים כדי להשתלט על מוקדי השליטה בעיר, לשבש את פעילות הצבא והמנהל הצרפתי ולמנוע התנגדות מאורגנת.
זמן קצר לאחר הגעתו לאלג'יר הכיר אלכסנדר את ז'וזה אבולקר ואת אנרי ד'אסטייה דה לה ויז'רי, ממארגני ההתנגדות בצפון אפריקה. הוא הצטרף לרשת ד'אסטייה והשתלב במעגל הקרוב של הנהגת המחתרת. בדו"ח שכתב אבולקר בשנת 1943 הוא הזכיר את אלכסנדר כאחד הפעילים שהשתתפו כמעט בכל הדיונים היומיים בינו לבין ד'אסטייה. בעדות שמסר אלכסנדר למשטרה הצרפתית בשנת 1957 הוא אף הציג את עצמו כאחד מסגניו של אבולקר.
במסגרת פעילותו ארגן אלכסנדר אנשי מחתרת שמוצאם מאלזס ומלורן, הקים קבוצות פעולה ורשתות מודיעין ופעל גם לגיוס רפובליקנים ספרדים שנמלטו ממשטר פרנקו. הקשרים עם הפעילים הספרדים נוצרו באמצעות קולונל שפגש בסדנאות אמנים באלג'יר, שהיה אחראי לאלפי פליטים ספרדים ששהו בצפון אפריקה. בפברואר-מרץ 1942 שלח אלכסנדר כ-15 מהם למרוקו הספרדית, כדי לפעול נגד הכוחות הנאמנים לפרנקו ולערער את יציבותם, על רקע החשש מפני התקדמות גרמנית דרך האזור.
במקביל לפעילותו של פייר העמיד אביו ארמנד את דירתו ברחוב מישלה 30 לרשות אנשי המחתרת. הדירה שימשה מקום מפגש של דיפלומטים ובכירי ההתארגנות, ובהם אנשי "קבוצת החמישה", שפעלה לתיאום בין גורמי ההתנגדות בצפון אפריקה לבין בעלות הברית. בין המשתתפים בפגישות היו גם רוברט מרפי, נציגו של נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט, וז'אן ריגו, מאנשי הקבוצה. בבניין הסמוך, מספר 26, שכנו המרפאה ודירות משפחת אבולקר, שבהן התכנסו מפקדי החוליות והותקן משדר רדיו לקשר עם הצי האמריקאי. שתי הדירות הפכו למוקדים חשובים בתיאום המבצע שנועד להעביר את השליטה באלג'יר לידי בעלות הברית.
אביו של פייר העמיד את דירתו לרשות אנשי המחתרת היהודית. הדירה שימשה מקום מפגש של דיפלומטים ובכירי ההתארגנות, שפעלו לתיאום בין גורמי ההתנגדות בצפון אפריקה לבין בעלות הברית
לילה אחד בנובמבר: כך שיתקה המחתרת היהודי את כוחות וישי
באוקטובר 1942 הבשילו התוכניות לפלישת בעלות הברית לצפון אפריקה במסגרת "מבצע לפיד". בזמן שכוחות אמריקאיים ובריטיים ינחתו בחופי מרוקו ואלג'יריה, תוכננו אנשי המחתרת להשתלט על מוקדים אסטרטגיים באלג'יר ולשבש את פעילותם של כוחות וישי. המשימה הייתה מורכבת: מאות אזרחים, רובם חסרי ניסיון קרבי, נדרשו להשתלט על מתקנים מאובטחים ולהחזיק בהם עד להגעת הכוחות האמריקאיים.
אחת המשימות שהוטלו על אלכסנדר הייתה למפות את רשת המנהרות התת-קרקעיות של אלג'יר, שבהן עברו כבלי הטלפון של המנהל, המשטרה והצבא. הוא העביר את המידע לסגן-אלוף ז'רמן ז'וס, המומחה הצבאי של המחתרת. במהלך המבצע נותקו הכבלים, ויכולת התיאום של כוחות וישי נפגעה. בעדותו משנת 1957 סיפר אלכסנדר כי השתתף בעצמו בניתוק כבלי האדמירליות ובארגון התקשורת בין קבוצות הפעולה.
ההכנות למבצע לוו גם בקשיים. במשך ארבעה ימים המתינו אלכסנדר ופעילים נוספים בחופים למשלוחי נשק שהבטיחו בעלות הברית, אך אלה לא הגיעו בשל תקלות טכניות. אנשי המחתרת נאלצו להיערך לפעולה כשהם מצוידים בעיקר ברובים צרפתיים ישנים ובתחמושת מועטה.
בלילה שבין 7 ל-8 בנובמבר 1942 יצאו 377 אנשי מחתרת, 315 מהם יהודים, להשתלט על מוקדי השלטון והתקשורת באלג'יר. בעזרת פקודות מזויפות וסרטי זרוע שהציגו אותם כאנשי כוח עזר של המשטר, הם הצליחו להיכנס למתקנים מאובטחים. בתוך שעות השתלטו על תחנות משטרה, מרכזיות טלפון, מפקדות צבא ובנייני ממשל. בכירי הממשל והצבא, ובהם האדמירל פרנסואה דרלאן והגנרל אלפונס ז'ואן, נעצרו בידי אנשי המחתרת.
במהלך הלילה נשלח אלכסנדר לשדה התעופה בבלידה כדי לקבל את פני הגנרל אנרי ז'ירו, אך הגנרל לא הגיע כמתוכנן. במקום התפתח עימות בין אנשי המחתרת לבין כוחות וישי. בעדותו סיפר אלכסנדר כי השתתף בנטרול שדה התעופה תחת פיקודו של הגנרל דה מונסאבר.
בהמשך חצה אלכסנדר במכוניתו את קווי כוחות וישי ונסע כ-25 קילומטרים עד לחוף סידי פרוש. שם נפגש עם הגנרל האמריקאי צ'רלס ריידר ומסר לו מידע על המוצבים שתפסו אנשי המחתרת באלג'יר. אלכסנדר הזהיר כי עיכוב בכניסת הכוחות האמריקאיים לעיר יאפשר לכוחות וישי להתארגן מחדש ולהזרים תגבורות. בעדותו המאוחרת סיפר כי בין השניים התפתח ויכוח סוער, שבסופו הצליח לשכנע את ריידר להתקדם לעבר העיר עוד באותו היום.
פעולות המחתרת שיבשו במשך שעות קריטיות את יכולתם של כוחות וישי להתארגן ולהתנגד לפלישה. בערב 8 בנובמבר הושגה הפסקת אש, ואלג'יר עברה לשליטת בעלות הברית.
אלכסנדר הזהיר את הגנרל האמריקאי ריידר כי עיכוב בכניסת הכוחות האמריקאיים לעיר יאפשר לכוחות וישי להתארגן מחדש. בין השניים התפתח ויכוח סוער, שבסופו הוא הצליח לשכנע את ריידר להתקדם לעבר העיר עוד באותו היום
אחרי הקרבות: סיפור של גבורה וזיכרון
ההצלחה הצבאית לא הביאה מייד לשינוי במעמדם של יהודי אלג'יריה. רבים מאנשי ממשל וישי נותרו בתפקידיהם, והחוקים האנטישמיים המשיכו לחול על היהודים. במקביל, התנהלו מאבקי כוח בין גורמים שונים שביקשו להשפיע על עתיד השלטון הצרפתי בצפון אפריקה.
גם פייר אלכסנדר היה מעורב במגעים הפוליטיים האלה. ב-14 בדצמבר 1942 שלח מכתב לרוזן מפריז, שבו הביע תמיכה בהקמת ממשלה חדשה שתפעל לשחרור צרפת ותכלול גם את הגנרל שארל דה גול. עשרה ימים לאחר מכן נרצח האדמירל דרלאן בידי מתנקש צרפתי. בעקבות ההתנקשות נעצרו פייר ואביו ארמנד, לצד פעילי מחתרת נוספים, בחשד למעורבות בתכנונה. פייר הועבר למעצר בלגואט שבדרום אלג'יריה ושוחרר כעבור כמה שבועות, בתחילת 1943. בעדותו המאוחרת ייחס את שחרורו להתערבותו של דה גול.
לאחר שחרורו הגיע אלכסנדר לבריטניה, שם המשיך את שירותו בכוחות צרפת החופשית (FFL), בהנהגת הגנרל שארל דה גול. שם הכיר את אן ג'קסון, יהודייה בריטית ממוצא פולני, שפעלה אף היא במסגרת כוחות צרפת החופשית ועבדה בשירות הרדיו שלהם. השניים נישאו בשנת 1943.
בפברואר 1945 השתחרר אלכסנדר מהשירות הצבאי. על פעילותו במלחמה זכה בשורה של עיטורים צרפתיים, ובהם מדליית ההתנגדות עם רוזטה, מדליית הנמלטים, אות אביר לגיון הכבוד וצלב המלחמה בצירוף ציון לשבח. בהמשך קיבל גם אביו ארמנד את מדליית ההתנגדות, כהוקרה על חלקו בפעילות המחתרתית, ואת אות לגיון הכבוד על פעילותו הכלכלית. פייר אלכסנדר המשיך לחיות בצרפת עד למותו באפריל 2001.
במשך שנים נותר חלקם של אנשי המחתרת היהודים באלג'יר בשולי הזיכרון ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה. מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים, ובהם עבודתה של ההיסטוריונית ניקול כהן-חדד, חושפים פרטים נוספים על פעילותם ועל תרומתם להצלחת מבצע לפיד. סיפורם של פייר וארמנד אלכסנדר מאיר את חלקה של משפחה יהודית אחת במבצע ששינה את מהלך המלחמה בצפון אפריקה.
הכתבה נערכה בסיוע יהונתן אלכסנדר, נכדם של פייר אלכסנדר ואן ג'קסון, ועל בסיס חומרים שליקטו ד"ר ניקול כהן-חדד, נשיאת העמותה של ה-8 בנובמבר 1942 בצרפת, ונעמי וינשטיין.
תמונה ראשית: חיילים אמריקאים מגיעים לאלג'יר במהלך מבצע לפיד, 8 בנובמבר 1942. צילום: הארכיון הלאומי של ארצות הברית (NARA).