עשה לך סוקר: דתיים, חילונים והאמון בסקרים

אם יש דבר שערוצי הטלוויזיה אוהבים יותר מכול בתקופת בחירות, אלה הסקרים. בכל מערכת בחירות הם מתפרסמים חדשות לבקרים: מהדורה אחר מהדורה, מנדט לכאן ומנדט לשם. אבל עד כמה הציבור באמת מאמין למספרים שעל המסך?

במדד צהר ליהדות ולמסורת הפנינו לציבור את השאלה הבאה: "לסקרי המנדטים של איזה מערוצי הטלוויזיה יש בעיניך את האמינות הגבוהה ביותר?"

התשובה השכיחה ביותר, של כ-29% מהמשיבים, הייתה שאף ערוץ אינו אמין. ערוץ 14 וערוץ 12 נמצאים בתיקו מלא, כל אחד עם 19%. כאן 11 נבחר על ידי 8%, ואילו ערוץ 13 על ידי כ-6%.

סקרי מנדטים אמורים להיות כלים סטטיסטיים מדעיים. הם נערכים על ידי מכונים מוכרים, לפי שיטות דגימה מקובלות. לכן אפשר היה לצפות שהאמון בהם יתבסס בעיקר על ההערכה מי שיטתי ומדויק יותר, ופחות על זהות הערוץ או המשיבים. אולם מאחורי התיקו הכללי בין שני הערוצים המובילים מסתתר פיצול חד: בקרב החילונים ערוץ 12 מוביל בבירור, עם 27%, וערוץ 14 נבחר על ידי 7% בלבד. בקרב הדתיים התמונה מתהפכת: ערוץ 14 מוביל עם 32%, וערוץ 12 כמעט נעלם, עם 1% בלבד. בקרב החרדים, יותר ממחצית בחרו בערוץ 14. המסורתיים נמצאים באמצע, עם נטייה לערוץ 14. ועוד נתון בולט: בקרב הדתיים, כארבעה מכל עשרה סבורים שאף ערוץ אינו אמין. זה השיעור הגבוה ביותר מכל הקבוצות.

הפיצול הזה מקבל משנה חשיבות לאור נתון נוסף מהמדד. שאלנו גם באיזו מידה סקרי המנדטים משפיעים בפועל על אופן ההצבעה. 85% השיבו שהם משפיעים, ורק 15% סבורים שאין להם השפעה כלל. כלומר, רוב הציבור מאמין שהסקרים "מזיזים" בוחרים.

מחלוקות ערכיות בין דתיים לחילונים הן דבר מוכר וצפוי, אבל הפעם השאלה לא עסקה בשבת, בגיור או בחינוך, אלא בכלי מדידה. מדוע, אם כן, זהות דתית קשורה לשאלה אם נקבל את מה שמכונים מקצועיים מודדים? אחת התשובות האפשריות היא שהאמון עצמו כבר הפך לחלק מהזהות. כל ציבור בוחר לא רק את עמדותיו, אלא גם את מי שיתווך לו את המציאות. ייתכן גם שחלק מהפער משקף עמדות פוליטיות, שהמדד לא בדק. כך או אחרת, הרושם הוא שהשסע בחברה הישראלית עובר היום גם בין מקורות מידע שונים, ולא רק בין תפיסות עולם.

ובכל זאת, ביום הבחירות כולנו נעמוד מול אותה קלפי, והתקווה היא שכל חלקי החברה יוכלו להרגיש כאן בבית – תהא ההכרעה אשר תהא.