“בת מצווה” הוא כינוי לנערה יהודייה שהגיעה לגיל 12, גיל שממנו והלאה היא מחויבת בעשיית מצוות בעצמה ונושאת באחריות על הבחירה לקיים או לא לקיים אותן. נער יהודי נעשה בר מצווה שנה מאוחר יותר, בגיל 13.
בניגוד לטקס בר המצווה, אשר לו מסורת ארוכת שנים, כיוון שלפי המסורת נשים לא חייבות בהנחת תפילין או קריאת התורה, המסורות לחגיגת בת מצווה הן חדשות יותר ומגוונות. בחלק מהקהילות נהוג לציין את המאורע בדרשה שאותה נושאת בת המצווה בבית הכנסת. בקרב משפחות חילוניות ומסורתיות נחגגת על פי רוב מסיבת בת המצווה ללא סממנים דתיים כלל.
על אף שמדובר במסורת חדשה יחסית, היא התקבלה ברוב קהילות ישראל. הרב הראשי לישראל, יצחק נסים, קבע בשנות ה-60 בתשובה לשאלת נערה שסבה התנגד לכך, כי “ראוי ורצוי לערוך חגיגה” בחברת קרובים וידידים ובנוכחותו של רב. גם הרב עובדיה יוסף כתב בשנות ה-70 שיש לציין את המאורע בסעודת מצווה.