שבטי ישראל הם הקבוצות המשפחתיות, החברתיות והרוחניות שהרכיבו את עם ישראל בעת העתיקה, מתקופת התנ"ך ועד לחורבן בית המקדש הראשון, והם היוו את הבסיס והיסוד החברתי של העם לדורותיו. השבטים התפתחו משנים-עשר בניו של יעקב אבינו, ששמו שונה בהמשך לישראל ולכן נקראו על שמו, והם נולדו מארבע נשותיו: לאה, רחל, בלהה וזלפה.
המבנה השבטי הגיע לשיאו עם הכניסה לארץ כנען לאחר יציאת מצרים, אז החלו השבטים לתפקד כיחידות טריטוריאליות, פוליטיות וצבאיות עצמאיות, והארץ חולקה ביניהם לנחלות גיאוגרפיות נפרדות. החלוקה השבטית לא הייתה רק עניין מנהלתי או נדל"ני, אלא ייצגה פסיפס רוחני וכלכלי שבו לכל שבט היה אופי, כישרון וייעוד ייחודי בבניין האומה, וחותמו של המבנה הזה נותר קבוע בזהות היהודית עד היום.