מצוות התלויות בארץ

מצוות שלרוב אפשר לקיים רק בארץ ישראל ואינן נוהגות בחו"ל.

המצוות התלויות בארץ קשורות לעבודת האדמה והחקלאות, ורובן נועדו ליצור מערכת תמיכה חברתית בעניים או בלוויים העובדים בשירות המקדש. בין המצוות התלויות בארץ: תרומות ומעשרות, לקט, שכחה ופאה, שמיטה ויובל, ערלה וכלאיים, חלה, נטע רבעי ועוד.

לפי רוב הפוסקים, כיום החיוב בהן הוא מדרבנן בלבד, שכן מן התורה הן חלות רק כאשר רוב עם ישראל יושב בארץ.

המצוות התלויות בארץ חלות רק בארץ ישראל מפני קדושתה המיוחדת, המתגלמת גם בפירותיה. גם הפירות עצמם מחייבים יחס מיוחד ולכן נוהגים בהם בדינים נוספים שאינם רלוונטיים לשאר הארצות.
במגוון דרכים. כך, למשל, החקלאי נדרש להותיר לעניים חלק מהיבול שגידל (לקט, שכחה, פאה, פרט ועוללות), וכן להפריש מתבואתו מעשר, הנקרא מעשר שני, בשנים מסוימות במחזור השמיטה. נוסף על כך, בשנה השביעית, שנת השמיטה, היבול מופקר לכול. בדרך זו נבנית רשת ביטחון כלכלית לקבוצות חלשות כמו עניים, גרים, יתומים ואלמנות, בלי שיצטרכו לבקש צדקה.
בכמה מן המצוות מפרישים חלק מהתוצרת עבור הכהנים והלוויים, שאין להם חלקה חקלאית משלהם, כדי לתמוך במערכת הדתית והרוחנית בישראל. למשל מצוות הפרשת חלה – לאחר אפיית החלות, מצווים להפריש חלק מהבצק ולתת אותו לכהנים. גם במצוות הביכורים, תרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר, נוהגים להעניק לכהנים וללוויים חלקים מהתוצרת החקלאית, הפירות והתבואה.
היום מקיימים את המצוות התלויות בארץ באמצעות פיקוח כשרות של הרבנות הראשית, הכולל הפרשת תרומות ומעשרות מכל הפירות והירקות ומניעת שיווק פירות ערלה והשמדתם. גם מצוות השמיטה נשמרת בדרכים שונות, דוגמת היתר מכירה, יבול נוכרי או אוצר בית דין. מצוות כמו לקט, שכחה ופאה כמעט אינן נוהגות כיום בפועל.