ראש השנה הוא החג הפותח את הימים הנוראים ואת מניין השנים העברי. הוא מוגדר בתורה כמועד החל באחד ל"חודש השביעי", כלומר בפתיחת חודש תשרי בהתאם לספירה המקראית המתחילה בחודש ניסן. בפועל, הוא נחגג בא׳ וב׳ תשרי מדי שנה.
בתורה, ראש השנה מתואר כיום של מנוחה, התכנסות ותרועה: "שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג). מאוחר יותר, במסורת חז"ל, הרחיבו חכמינו את משמעותו כ"ראש השנה", המציין את תחילת השנה האזרחית והחקלאית, את יום בריאת האדם, ובעיקר את "יום הדין". משום כך ראש השנה מסמל את פתחו של תהליך רוחני עמוק של חשבון נפש והתחדשות, העומד בלב עשרת ימי תשובה ומגיע לשיאו ביום הכיפורים.
זו הסיבה שראש השנה מחזיק בתוכו מתח מובנה: לצד היותו יום חג שמח הפותח שנה חדשה, הוא גם יום משפט הרה גורל, שבו על פי המסורת כל באי עולם נבחנים על ידי הבורא על מעשיהם.
המצווה המרכזית בראש השנה היא מצוות תקיעת השופר. היא מיועדת לעורר את הנפש לתשובה, להזכיר את עקדת יצחק ולהמליך את הקדוש ברוך הוא על העולם.
לצד מצווה מרכזית זו התעצבו מסורות כמו תפילות מיוחדות לראש השנה בבית הכנסת, וסדר ליל החג, שבו אוכלים "סימנים" סמליים כמו תפוח בדבש, רימון וראש דג, המלווים בברכות לשנה מתוקה ומבורכת. מנהג נוסף הוא טקס ה"תשליך" הנערך בקרבת מקור מים זורמים, והוא מעניק ביטוי לרצון להתנער מחטאי העבר ולפתוח דף חדש ונקי.