הפתגם מיוחס לרב ישראל ליפקין, המכונה רבי ישראל מסלנט (או ביידיש רבי ישראל סלנטר), מייסד תורת המוסר בליטא במאה ה-19. האגדה מספרת שאת הפתגם שמע ר' ישראל מסנדלר אחד, שהתכוון למלאכתו. עם זאת, מכאן למד הרב לקח חשוב על חיי האדם בכלל. כיוון שבמסורת היהודית גם חייו של האדם משולים לנר, משמעות הביטוי היא שדלתות התשובה של האדם פתוחות ממש עד מותו.
