"כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וּיְבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים". זהו חלק משירת האזינו, שבו מתואר הכעס והחרון הגדול של אלוקים על העם שפנה לדרך רעה. המילה קָדְחָה פירושה ניצתה או בערה, והמילה בְאַפִּי מייצגת את הכעס (כמו בביטוי "חרון אף"). הפסוק מתאר שהכעס של ה' הוא כמו אש יוקדת שפורצת החוצה ומסוגלת לשרוף ולהחריב הכול, מהיסודות של ההרים ועד למעמקים הכי עמוקים של האדמה.
