הפסוק נאמר על ידי משה רבנו כאשר הוא עונה לטענות של קורח ועדתו בפרשת קורח. משה מדגיש שהוא לא ניצל את מעמדו כמנהיג לטובתו האישית, ואפילו לא לקח מהם חמור אחד לצרכיו. לפי הפרשנים, דבריו מלמדים על הענווה והיושר של משה, ששירת את העם בנאמנות מלאה ללא רווח אישי.
