למרות שאנחנו רגילים לחשוב בהקשר הזה על התאהבות פזיזה, האמירה הזו עוסקת במקור באברהם אבינו ובאהבתו ליצחק. היא מיוחסת לרבי שמעון בר יוחאי במדרש בראשית רבה על הפסוק "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ.." המדרש שואל מדוע חבש אברהם את החמור בעצמו, והרי היו לו עבדים שהיו יכולים לעשות זאת. רבי שמעון בר יוחאי מסביר שמרוב אהבתו ליצחק אברהם חרג מהתנהגותו הרגילה.
