שילוח הקן היא מצוות עשה מהתורה, המורה לאדם שנתקל בקן ציפור ומבקש לקחת את הביצים או את האפרוחים לשלוח תחילה את האם לחופשי ורק לאחר מכן ליטול את הבנים: "כִּי יִקָּרֵא קֵן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". (דברים כב). המצווה נחשבת לאחת המצוות הייחודיות בתורה בשל השכר המובטח עליה – אריכות ימים – שכר זהה לזה המובטח על מצוות "כיבוד אב ואם".
למרות חשיבותה ונדירותה, קיימת בספרות ההלכה מורכבות בנוגע לחיפוש יזום אחר הקן. מצד אחד, יש הרואים בה "גזירת מלך" שיש להשתדל לקיימה כדי לזכות בשכרה ובסגולתה. מצד שני, פוסקים רבים מדגישים כי המצווה נועדה למקרה שבו האדם זקוק לביצים למחייתו, ומזהירים כי "מרדף" מלאכותי אחר קינים ללא צורך ממשי בתוצר עלול להתנגש עם האיסור של צער בעלי חיים ולהחטיא את המטרה החינוכית של המצווה.