אי אפשר להאמין לעדות של אדם על משהו שיש לו בו נגיעה
נחתום הוא אופה, ועיסה זה בצק. כלומר, אין האופה מעיד על המאפה שהוא עצמו הכין. פתגם זה הוא פרפרזה על משפט אחר מהמדרש (בראשית רבה): "עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה". גם הפסוק בספר משלי "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא־פִיךָ" מכוון לתובנה דומה: תשבחות על אדם יש ללמוד ממי שאינו נוגע בדבר, כלומר לא מפי האדם עצמו. מעבר לענווה שאפשר ללמוד כאן, יש גם אמירה רחבה יותר, והיא שעלינו לבחון את הדברים ולקבוע את דעותינו בעצמנו, ולא תמיד להאמין למה שאחרים אומרים – במיוחד על עצמם.
