כשמנסים לעשות כמה דברים במקביל, שום דבר לא באמת מצליח.
הביטוי מופיע במספר מקורות בספרות חז"ל. בדיונים במדרש ובגמרא, כאשר נדרשו חכמים לקבוע מידה, פרק זמן או כמות, הפרשנות שהתקבלה תמיד הייתה המינימלית, כלומר, הכמות המועטה ביותר, או המידה הקצרה ביותר. הביטוי "תפשת מרובה לא תפשת" מובא כסיבה לבחירה זו: הבחירה לפרש לפי המינימום היא דרך להחמיר. עם זאת, במשך הדורות הביטוי קיבל משמעות אחרת, והפך לטיפ לחיים.
