מנהגי האבלות ביהדות אינם מסתכמים בישיבת השבעה. הם כוללים גם מנהגים שונים שמתבצעים במהלך ימי השבעה ולאחריה. כך, למשל, כבר במהלכה נוהגים האבלים בשורה של הגבלות, והמנהגים לזכר הנפטר נמשכים גם שנים אחר כך.
ביקשנו לבחון על אילו מנהגים מקפידים הישראלים, או מתכוונים להקפיד, במקרה של פטירת בן משפחה קרוב. סקר מדד צהר ליהדות ולמסורת מגלה שהנפוץ ביותר הוא העלייה לקבר בתום השבעה או השלושים, שעליה דיווחו 86% מהמשיבים. במקום השני נמצאת הדלקת נר נשמה בימי הזיכרון השנתיים (70%). גם מנהגי השבעה עצמה נשמרים בהיקף נרחב: כמחצית מהמשיבים יושבים על כיסא נמוך או על הרצפה (49%), אומרים קדיש (47%) ונמנעים מתספורת וגילוח (46%). יותר משליש (38%) נמנעים גם מרחצה.
בפילוח לפי רמת הדתיות עולה הבדל ברור בין המנהגים שלאחר ימי האבל הראשונים לבין אלה שבמהלכם. העלייה לקבר בתום השבעה או השלושים חוצה מגזרים: כ־83% מהחילונים מקפידים עליה, לא הרחק משאר הקבוצות. גם על הדלקת נר נשמה מקפידים רוב גדול של החרדים, הדתיים והמסורתיים, ויותר ממחצית מהחילונים. התמונה משתנה כשמגיעים לימי השבעה: כמעט כל החרדים והדתיים יושבים על כיסא נמוך, לעומת קרוב לשני שלישים מהמסורתיים ו־11% בלבד מהחילונים. הפער חד במיוחד בהימנעות מרחצה: 91% מהחרדים מקפידים עליה, לעומת 72% מהדתיים, 53% מהמסורתיים ו־8% בלבד מהחילונים.
גם הגיל משפיע, ובכיוון שונה אולי ממה שניתן היה לצפות: הצעירים מקפידים יותר מהמבוגרים על כל מנהגי השבעה. חלק מהפער קשור לכך שיש ביניהם יותר דתיים וחרדים, אבל בקדיש הוא בולט במיוחד ואינו תלוי בזהות הדתית: 62% מבני 18–29 ציינו אותו, לעומת 30% מבני 60 ומעלה, והצעירים מובילים בו אצל החילונים, המסורתיים והדתיים כאחד. בפילוח לפי מגדר בולט נר נשמה: 75% מהנשים מדליקות אותו, לעומת 65% מהגברים.
התמונה שעולה מהסקר היא שמנהגי האבלות מלווים את רוב הישראלים לאחר אובדן של אדם קרוב, ובהם גם חלק ניכר מהחילונים. העלייה לקבר והדלקת נר נשמה נפוצות בכל המגזרים, ואילו מנהגי השבעה נשמרים בעיקר בקרב החרדים, הדתיים והמסורתיים, וגם, אולי במפתיע, בקרב הדור הצעיר.
לכל ממצאי הסקר על מנהגי האבלות והקבורה בישראל, היכנסו ל- mashav.tv/articles/burial