ארון הברית

הארון נבנה כתיבת עץ שיטה מצופה זהב טהור מבית ומחוץ. לפי חז"ל, היו אלו למעשה שלוש תיבות שנכנסו זו בזה (חיצונית מזהב, אמצעית מעץ ופנימית מזהב) כדי ליצור ציפוי מושלם. סביב שולי הארון היה עיטור זהב המכונה "זר זהב", ועל פתחו הונח מכסה מזהב טהור המכונה "כפורת". בצידי הארון הושחלו מוטות נשיאה ("בדים") מעץ מצופה זהב. מידות הארון היו: "אמתים וחצי אורכו, אמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו". כלומר, במושגים של ימינו, אורך הארון נע בין 120 ס"מ (לפי שיטת ר' חיים נאה המחשב אמה כ-48 ס"מ) לבין 150 ס"מ (לפי שיטת החזון איש המחשב אמה כ-60 ס"מ). רוחבו וגובהו של הארון נעים בהתאמה בין 72 ל-90 ס"מ.

הכרובים היו שתי דמויות זהב שצמחו מתוך הכפורת (המכסה) ועשויות מקשה אחת עימה. היו להם כנפיים פרושות מעלה שסוככו על הארון, ופניהם היו "איש אל אחיו" – זה מול זה. לפי הפסוקים, מהרווח שבין הכרובים היה בוקע קולו של הקב"ה כשהיה מדבר עם משה. הם סימלו את הקשר בין העם לבוראו: כשישראל עשו רצונו של מקום, פני הכרובים היו זה אל זה, וכשחטאו – היו פונים אל קירות הבית.

בתוך הארון הונחו לוחות הברית השלמים (השניים) וגם שברי הלוחות הראשונים ששבר משה לאחר חטא העגל. לצד הלוחות הונחו למשמרת גם צנצנת המן, מטה אהרון שהפריח וספר התורה המקורי שכתב משה. נוכחות השברים לצד הלוחות השלמים הפכה לסמל חינוכי לכך שיש לכבד גם את מה שנשבר או את מי ששכח תלמודו, כחלק בלתי נפרד מהקדושה.

הארון עבר מסע ארוך ומורכב לאורך מאות שנים: במדבר הוא צעד בראש המחנה ובחזית המלחמות. בכניסה לארץ - הוביל את חציית נהר הירדן ואת כיבוש יריחו. תחנות קבועות: הארון שכן בגלגל, בבית אל ובמשך 369 שנים בשילה. בשבי הפלשתים: נלקח בשבי לאשדוד ולעקרון לאחר מפלה בקרב, אך הוחזר לישראל לאחר שהביא על שוביו מגפות קשות. החזרה לישראל: עבר לבית שמש, משם לקריית יערים (למשך 20 שנה), עד שדוד המלך העלה אותו בטקס חגיגי לעיר דוד. לבסוף הוצב בבית המקדש שבנה שלמה.

המשימה הוטלה על בני קהת ממשפחת הלוויים. חל איסור חמור להוביל את הארון בעגלה; הוא היה חייב להינשא על כתפי האנשים ביראת כבוד. הארון נחשב למי ש"נושא את נושאיו" – כלומר, הוא לא הכביד על ההולכים אלא העלה אותם למדרגה רוחנית גבוהה. הארון נחשב ל"כיסא הכבוד" של ה' בעולם הזה, ופגיעה בכבודו נחשבה למסוכנת.

הארון חולל ניסים גלויים: בנהר הירדן המים נחצו כשנושאי הארון דרכו בהם; ביריחו חומות העיר נפלו לאחר שהקיפו אותן עם הארון; ובבית דגון (אצל הפלשתים), פסל העבודה זרה שלהם נפל ונשבר מול הארון. מנגד, חוסר זהירות בקדושתו הוביל למקרים קשים, כפי שקרה לעוזא, שמת לאחר שנגע בארון בניסיון למנוע את נפילתו בזמן הובלתו לירושלים.

הארון לא הוצב בבית המקדש השני, והיעלמותו היא תעלומה היסטורית. לפי המסורת המקובלת, המלך יאשיהו (בסוף ימי בית ראשון) גנז את הארון במחילות נסתרות וקרירות מתחת להר הבית כדי למנוע את נפילתו בידי הבבלים. תיאוריות אחרות טוענות שנלקח כשלל לבבל או הועבר לאתיופיה, אך נכון להיום, מיקומו המדויק נותר בגדר סוד.