חטא העגל הוא אירוע מכונן המפורט בספר שמות (פרק ל"ב), שהתרחש ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני. בזמן שמשה שהה על ההר כדי לקבל את לוחות הברית, העם חשש כי הוא בושש לחזור, עקב טעות בחישוב הימים, ודרש מאהרון הכהן לייצר עבורם מנהיגות חלופית: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". התוצאה הייתה יצירת עגל מזהב, בניית מזבח וחגיגות שכללו הקרבת זבחים ופריקת עול שתוארה במילים: "וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק".
החטא נחשב לנקודת שפל רוחנית עצומה, שכן הוא התרחש בעיצומו של תהליך כריתת הברית בין אלוהים לעם ישראל. בעקבות האירוע, משה שבר את לוחות הברית הראשונים, והעם נענש במגפה ובמלחמה פנימית. החטא נותר בזיכרון הלאומי כסמל לנטייה האנושית לחפש ביטחון בדברים מוחשיים ברגע של משבר וחרדה.