"לכה דודי" הוא פיוט שחובר במאה ה-16 בצפת על ידי המקובל והמשורר רבי שלמה הלוי אלקבץ. מאז כתיבתו, הפך הפיוט לאבן יסוד בתפילת קבלת שבת בכל קהילות ישראל. זהו אחד השירים המוכרים והנפוצים ביותר בעולם היהודי, וחוברו לו מאות לחנים שונים המבטאים סגנונות ורגשות מגוונים.
הפיוט נולד בשיא פריחתה של קהילת המקובלים בצפת. באותה תקופה נהגו החסידים והמקובלים לצאת אל השדות סביב העיר כדי לקבל את השבת בזמן השקיעה. הטקסט משקף את המתח שבין קדושת השבת לבין הגעגוע לגאולה, כשהוא משתמש בשפה עשירה השואבת ממדרשי חז"ל, ספר הזוהר ונבואות הנחמה.
הפיוט הוא הזמנה ל"דוד" (המסמל את הקדוש ברוך הוא או את עם ישראל) לצאת ולקבל את פני "הכלה" (שבת המלכה) בשמחה ובהתקדשות, ומגיע לשיאו בבית האחרון: "בואי בשלום עטרת בעלה". בנקודה זו נהוג בקהילות רבות לקום, להסתובב לכיוון פתח בית הכנסת ולקוד קידה.