יעלה ויבוא

נוסח עדות המזרח: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם (בראש חודש: בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה) (בפסח: בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה) (בשבועות: בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה) (בראש השנה: בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶה) (בסוכות: בְּיוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה) (בשמיני עצרת: בְּיוֹם שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶה) (במועדים: בְּיוֹם ((ביום טוב: בְּיוֹם טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. **נוסח אשכנז וספרד: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם (בראש חודש: בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה) (בפסח: בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה) (בשבועות: בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה) (בראש השנה: בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶה) (בסוכות: בְּיוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה) (בשמיני עצרת: בְּיוֹם שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶה) (במועדים: בְּיוֹם טוב ((ביום טוב: בְּיוֹם טוֹב הַזֶה). זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

הבדלי הנוסח והמנהג בין העדות קלים, אך מורגשים. בקרב עדות המזרח ובנוסח ספרד מוסיפים בחגים את המילים "וביום מקרא קודש הזה" או אזכור מפורש של שם החג, בעוד בנוסח אשכנז משמיטים משפט זה. נוסף על כך, בקהילות עדות המזרח נהוג שהציבור עונה "אמן" בחזרת הש"ץ על שלוש הבקשות המרכזיות "זכרנו לטובה", "ופקדנו לברכה" ו"והושיענו לחיים", בעוד בקהילות אשכנז נהוג שלא לענות אמן באמצע הברכה. כמו כן קיימים שינויים קלים נוספים, כגון אמירת "לחיים טובים ולשלום" (עדות המזרח וספרד) לעומת "לחיים ולשלום" (אשכנזים).

כאשר המועד חל בשבת, משלבים בתפילת העמידה ובברכת המזון גם את אזכורי השבת וגם את קטע "יעלה ויבוא". בברכת המזון אומרים קודם את הקטע המיוחד לשבת ("רצה והחליצנו"), בתוך ברכת "בונה ירושלים", ומייד לאחר מכן מוסיפים את קטע "יעלה ויבוא" המיועד לחג או לראש חודש.

תפילת מוסף נתקנה מלכתחילה עבור הקורבנות המוספים של אותו יום מיוחד. הברכה האמצעית בתפילת מוסף מוקדשת כולה לאזכור קדושת ראש החודש או החג ולפירוט הקורבנות ("קדושת היום"), ולכן אין צורך להוסיף בה את "יעלה ויבוא" כתוספת נפרדת.

חנוכה ופורים הם חגים שנקבעו על ידי חכמים ("מדרבנן"), והם אינם נזכרים בתורה כחגים שבהם היו מקריבים קרבן מוסף בבית המקדש. מכיוון שהבסיס לאמירת "יעלה ויבוא" הוא ציון ימים שיש בהם תוספת של קרבן מוסף, בימי חנוכה ופורים לא מוסיפים אותו. במקום זאת, מודים לה' על הניסים שאירעו באותם ימים באמצעות הוספת קטע "על הניסים" בתפילת העמידה ובברכת המזון.

הדין תלוי בשלב שבו נזכרתם. אם נזכרתם בתוך ברכת "רצה", לפני שאמרתם "ברוך אתה ה'" בסופה, פשוט חוזרים ל"יעלה ויבוא" וממשיכים משם כסדר. אם נזכרתם מייד אחרי שאמרתם "ברוך אתה ה'" אך לפני המילים "המחזיר שכינתו לציון", מסיימים את המשפט במילים "למדני חוקיך", כך שמה שנאמר יישמע כפסוק מתהילים ולא כברכה שנאמרה לבטלה, ואז חוזרים ל"יעלה ויבוא" וממשיכים כסדר. אם נזכרתם לאחר שחתמתם "המחזיר שכינתו לציון" אך לפני שהתחלתם "מודים", אומרים את "יעלה ויבוא" במקום שבו עמדתם וממשיכים ל"מודים" כרגיל. משלב זה ואילך אי אפשר להשלים במקום. אם נזכרתם לאחר שהתחלתם "מודים" אך לפני שסיימתם את "יהיו לרצון" שבסוף התפילה, חוזרים לתחילת ברכת "רצה" ומתפללים משם עד הסוף. אם נזכרתם רק לאחר שסיימתם "יהיו לרצון", התפילה נחשבת כגמורה ויש לחזור על תפילת העמידה כולה מתחילתה. מי שרגיל להוסיף תחנונים אחרי "יהיו לרצון" ונזכר בתוכם, עדיין נחשב כמי שלא סיים, וחוזר ל"רצה" בלבד. כל זה אמור בתפילות שחרית ומנחה של ראש חודש ובכל תפילות חול המועד ויום טוב. יוצאת מן הכלל היא תפילת ערבית של ראש חודש: מי ששכח בה "יעלה ויבוא" וסיים את תפילתו, אינו חוזר.

אם נזכרתם לפני שהתחלתם את הברכה הרביעית, הפותחת במילים "האל אבינו", אומרים ברכה השלמה קצרה ומיוחדת שנתקנה למצב זה, ובהתאם ליום עצמו (כגון: "ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל..."). אם נזכרתם רק לאחר שהתחלתם את הברכה הרביעית, הדין משתנה לפי אופי היום. בימים טובים וחגים, שבהם קיימת חובה הלכתית לאכול סעודה עם פת, יש לחזור על כל ברכת המזון מתחילתה. לעומת זאת, בראש חודש ובחול המועד, שבהם אין חובה לאכול פת, אין חוזרים על ברכת המזון. בראש השנה, שלגביו נחלקו הפוסקים אם קיימת חובת פת, הכריעו האחרונים שמי שכבר התחיל את הברכה הרביעית אינו חוזר.