ה”תפילה לשלום המדינה” נאמרת בשבתות ובחגים בבתי כנסת החל משנת 1948, אז פורסמה לראשונה. זאת למעשה הגרסה הישראלית ל”תפילה לשלום המלכות” שהייתה נהוגה בתקופת הגלות. מי שהתקינו את התפילה היו הרבנים הראשיים הראשונים של המדינה: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן ציון חי עוזיאל. עם זאת, התפילה לא מקובלת בקרב קהילות חרדיות.
בקהילות אשכנז ותימן אומרים את התפילה אחרי סיום הקריאה בתורה וההפטרה ולפני החזרת ספר התורה לארון הקודש. בקהילות ספרדיות אומרים אותה בשעת הוצאת ספר התורה.
הבית הראשון של התפילה הוא: “אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.”.