שלושת השבועות (הידועים גם בשם "ימי בין המצרים") הם תקופת אבלות בת עשרים ואחד יום בלוח השנה היהודי, המתחילה בצום י"ז בתמוז ומסתיימת בצום תשעה באב. ימים אלו מציינים את המצור הממושך על ירושלים, פריצת חומותיה ושיאה בחורבן בית המקדש הראשון והשני. מקור השם "בין המצרים" הוא בפסוק ממגילת איכה: "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לפי חז"ל, מטרת הימים הללו היא לעורר את הלב לחשבון נפש על המעשים שהובילו לחורבן, ולחזק את הציפייה לבניין ירושלים מתוך אהבת חינם.
במהלך שלושת השבועות נוהגים למעט בשמחה באופן הדרגתי. רמת האבלות עולה ככל שמתקרבים ליום החורבן: היא מתחילה במנהגים בסיסיים של צער, מחמירה בראש חודש אב (תקופת "תשעת הימים") ומגיעה לשיאה בצום תשעה באב. המסורת היהודית מדגישה שהזיכרון והצער אינם נועדו לייאוש, אלא הם המפתח לגאולה ולצמיחה רוחנית, מתוך אמונה ש"כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה".